יום חמישי, 27 בנובמבר 2014

הפרוטוקולים של זקני מפא"י ומפ"ם



צה"ל בלב המחלוקת. (צילום: שמוליק קליין)

 התמונה בכניסה לכנס של המועצה לשלום ובטחון שהתקיים בשבוע שעבר בבית חיל האוויר בהרצליה הייתה די חדה וברורה: הרבה אנשים מבוגרים לבני וכסופי שיער, הלבושים במעילי עור. ביטחוניסטים לשעבר, קצינים בכירים במיל' שאת מיטב שנותיהם הקדישו למדינת ישראל. צאצאי מפלגות מפא"י ומפ"ם ההיסטורית. זוהי גם רוחה של המועצה לשלום ובטחון שמנסה להמשיך את הזרמים הללו שמביטים היום על המציאות הפוליטית ההולכת ומשתנה ולרוב מתחלחלים. 


החלחלה מהשינויים בחברה הישראלית באו לידי ביטוי בכנס עצמו. אורחת הכבוד הייתה שרת המשפטים ציפי לבני מי שמתעתדת היום לדחוק את בוז'י הרצוג מהובלת מחנה השמאל. לבני להטטה על הבמה כשניסתה להסביר כיצד היא מדברת על השלום ועל הפרטנר הנצחי שמכזיב חדשות לבקרים אבו מאזן, זועמת על המתנחלים והדתיים הנוראים, יושבת בממשלה של ימנים ואוחזת בקרנות כסא השררה בו זמנית. צאצאי המפאיניקים התקשו לקבל את הנאום מלא הרצינות התהומית של לבני אבל מה שהפריע להם בעיקר היה הפאנל השני שעסק באחד הנושאים החביבים על אליטה זו בשנים האחרונות: "ההדתה" שפושה בצה"ל כמו הייתה בנייה בלתי חוקית בנגב הגדול. (או במילים אחרות סוגית ה"אוי ויי איזמיר" - הדתיים משתלטים). עוד לפני הפאנל הזה, בדיון הראשון שעסק בכלל ב"לקחי צוק איתן לגבול הצפון", אפשר היה להרגיש את המתח והיריבות בין שני המחנות, הלכאורה ניצים, הכיפות הסרוגות מול צאצאי מפא"י ומפ"ם (אם תרצו שבט האחוסל"ים, אם תרצו השמאל הציוני).

אלוף במיל' אורי שגיא נגע בזה בהרצאתו כששירבב את שמו של מח"ט גבעתי, עופר וינטר. "מתרבים והולכים הסימנים של שימוש במדיום מלחמת הדת גם בצה"ל", אמר שגיא, "עופר וינטר חשבתי שזה רק טעות בניסוח, הוא כנראה מפקד מאוד אמיץ, אבל  אחרי ניסיון התיקון שלו בידיעות אחרונות הבנתי שיש בעיה מאוד מטרידה בהקשר הזה".

תפסתי אותו לשיחה אחרי הרצאתו על מנת להבין איפה עופר וינטר דורך לו על הרגל. "אני חושב שוינטר הוא מפקד מצויין אני לא מכיר אותו באופן אישי", אומר שגיא ושואל בחזרה, "קראת את מה שהוא כתב? איך הלהיב את חייליו? שימוש של מלחמת דת או קודש, שלא לומר ג'יהאד, אינו מניע אנשים למלחמה. בין אם הם דתיים או חילונים, אנשים הולכים לשם (למלחמה י"פ) לא מהטעם הזה. הם הולכים לשם מהטעם שהם מבינים שצריך לעשות את זה, או בגלל חבריהם. עבדך הנאמן היה בכמה מבחנים כאלה כמה פעמים. אני לא זוכר בכלל.. אפילו לא את 'המדינה' כמושג (שנלחמים עבורו י"פ), שלא לומר את אלוהים. אני זוכר את החברים שלי אני זוכר את המשימה. מי יתקע כף לידי לעלות לחרמון כשהסורים יורים עליי - תמיכת אלהים? לא בטוח. מפקד בצבא צריך להימנע מלהשתמש במוטיבים האלה. צדיק באמונתו יחיה. האמונה בסדר גמור וחלק גדול מהחיילים הם כאלה, אבל לי זה מפריע."

שאלתי מה הבעיה אם וינטר מביא את עולם הערכים שלו שמתבסס על מסורת יהודית ארוכה של אלפי שנים ועל הלוחם העברי דוד המלך. "זה לא עולם הערכים של צה"ל", קבע שגיא, "פקודת יום של צה"ל  זו לא הפקודה הזו. עולם הערכים של וינטר כבודו במקומו מונח אך צה"ל לא מדבר כך. לא בגלל שהוא לא צבא יהודי.. וחוץ מזה בוא לא נשכח, יש חיילים דרוזים וחיילם נוצרים, זו מדינת ישראל, לא מדינת יהדות. כלומר זו מדינה יהודית, מדינה העם היהודי, אבל  יש עשרים אחוז שאינם יהודים וצריך לכבד אותם. ולכן אני חושב שזה לא היה במקום. תאר לך שבמלחמת הקוממיות היה יוצא דף קרבי של אנשי הפלמ"ח והשומר הצעיר: 'אביב העמים! סטאלין!' כלומר, השקפת העולם האישית.. הם האמינו בזה באמת. אבל לבן גוריון הייתה ראייה ממלכתית הוא הבין שאסור שתהיה נטייה פלגנית כלשהי. הוא פירק את הפלמ"ח, הוא דאג שהתותח הקדוש יירה באלטלנה, כי יש ראייה כוללת משותפת לכולם וזה לא מה שעופר וינטר אמר."

ניצב בדימוס אליק רון נגע, בדרכו שלו, בבעיה שלדבריו מסובבת את המזרח התיכון, הלא הם עולי הר הבית שמפריעים את שלוות ערביי ירושלים.  "אותם קיצוניים בקרבנו שחותרים לשינוי הסטטוס קוו בהר הבית, הם מתברכים בשני דברים לחוד או שניהם ביחד: נבערות ונבזות. אין פה עניין של רק צדק, יש פה עניין של תבונה. האם אנחנו רוצים לנהל מלחמת עולם מול העולם המוסלמי? אני לא. מי שרוצה לפתוח במלחמת עולם שייגע בהר הבית ואז אפשר שחיזבאללה יחדלו להשתמש בהרתעה שהתרענו אותם ויפתחו באש. יצוצו מן המנהרות שאין לי ספק שהן קיימות וירו עלינו טילים באלפיהם. התמונה שהייתה לנו בצוק איתן היא אפילו לא פרומו."

אבל כאמור הפאנל הסוער היה הדיון השני שעסק בהדתה (או 'געוולד, הדתיים באים') בצה"ל. הרב אביחי רונצקי הקריא כתבות שפורסמו בהארץ ו"הוקדשו" לדבריו לפועלו בצבא. הרב רונצקי לא חסך את דבריו גם ממנחה הפאנל, העיתונאי עמוס הראל מ'הארץ' שפתח בדברי שבחים לרב רונצקי על אומץ ליבו להגיע לדיון. רונצקי טען כי צאצאי מפא"י ומפ"ם מפחידים את עצמם לשווא.

הרב רונצקי מימין, לידו ד"ר עמיר בר אור. מנחה עמוס הראל ובקצה פרופ' שטרן. היה שמייח (צילום ישי פרידמן)
 ד"ר עמיר בר אור שעסק באפיון של תופעת ההדתה (אההה!) והניסיון להבינה הצליח להלהיט את הרוחות כשקבע, ואולי הזהיר, מהדתיות ותהליך המסורתיות שעוברת החברה הישראלית. "שדרת הפיקוד והקצונה כפי  שהכרנו אותה במשך שנים רבות משתנה, משנה את אופיה. האשכנזים החילונים לא מוציאם עצמם בצבא. יש להם היום אתגרים בתחומים אחרים. ובתהליכים הדרגתיים נוצר החלל שלתוכו נכנסו שתי הקבוצות האלו (דתיים ומזרחים י"פ). התהליך שמאפיין את הקבוצה של, אני לא רוצה לומר המחנה הדתי לאומי כי זה לא כל המחנה הדתי לאומי, אלא בעיקר בוגרי ההתנחלויות, הוא תהליך מכוון של הגעה לעמדות פיקוד, לעמדות השפעה בתוך הצבא מתוך תחושה, כוונה, רצון, לסכל תהליכים עתידיים".

ד"ר בר אור טען, תוך כדי שהוא מציין שהוא ממש לא מפחד לומר זאת, שהמתנחלים מתכוונים ליזום פוטש עתידי נגד המדינה. "כמו שאומר אחד המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל היום, האלוף נווה, 'מי שמאמין לא מפחד'. אני לא מפחד להגיד את הדברים בצורה ברורה. ולכן זכיתי לכינוי מפיך (מתכוון לרב רונצקי י"פ)  'אנטישמי', כי מי שמדבר על סכנה של פוטש הוא אנטישמי, אז אני נושא בכבוד את התואר אנטישמי כפי שהוענק לי על ידך.  יש גורמים מקרב הקצונה שבאה מתוך ההתנחלויות, לא מקרב הקיבוץ הדתי, שעומדים מאחורי המגמה הזאת. מטפחים אותה. ואני שמעתי לאחרונה  שמדברים על התהליך שעניינו הפיכת צה"ל, שהוא צבא ממלכתי, לצבא יהודי. צבא יהודי לא במובן שזה צבא של המדינה היהודית כפי שהתכוונו האבות המייסדים במגילת העצמאות. הפרשנות שניתנת היום בחברה הדתית למונח יהודי הוא מדינה שתתנהל על פי ההלכה היהודית."

אחרי הדברים הללו, שלעניות דעתי הינם מלאי פחד ומשטמה ושנאת האחר, נשמעו מחיאות כפיים. אם כי לא סוערות במיוחד.

פרופ' ידידיה שטרן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מיהר להשיב ולגנות את מחיאות הכפיים: "פונדמנטליזם מאין כמותו נשמע על הבמה הזאת והוא קיבל פה מחיאות כפיים. יש למישהו ראייה למה שנאמר כאן? אנחנו באים עם דעות קדומות על הזולת ואם אתם חושבים שאני כועס אתם צודקים. 

"יש כאן תהליך ברור מאוד, סוציולוגי של מעבר הגמוני בחברה הישראלית. קבלו זאת חברים. ההגמוניות מתחלפות. בוקר טוב, זה קורה בכל חברה וזה קורה גם בחברה שלנו. ההגמוניות מתחלפות. זה קיים במערכת המשפט, שהיא המקום המרכזי שנגדו יצא הציבור הדתי והחרדי. היום יש יותר שופטים דתיים בבית המשפט העליון מאשר חלקם באוכלוסייה . הפרקליטות.. אני מרצה לפני אולם מלא.. כיפות ושביסים בכל מקום, תלכו לאקדמיה ברמה הבכירה, וגם בצבא. בואו נמחא כפיים לתופעה, מה הפחד הזה? מה העניין? תמלאו את החזה בגאווה ותאמרו איזה יופי, החבר'ה האלה משתלבים. יצאו מהקרון האחרון ברכבת ומשתלבים ובאופן טבעי רוצים להגיע לקטר. צריך לעודד ולשמוח."

 פרופ' שטרן משיב לטענות ד"ר בר אור (צילום: ישי פרידמן.. עמכם הסליחה על התזוזות)

דבריו של שטרן נקטעו לא פעם על ידי שאלות והערות ביניים מהקהל. אגב, לידי ישב בן אדם מבוגר מאוד יחד אם אשתו שלא להפסיק להאשים את הדתיים בתחלואי החברה. בפעם הראשונה הוא טרח לציין בקול רם שמדינת ישראל וסעודיה הן המדינות היחידות שלא מפרידות דת ממדינה. בפעם השנייה טען שהדתיים או המתנחלים בצבא, לא נסגרתי בדיוק על דבריו, הם "כמו דאעש". אשתו שישבה בשקט ושמה לב לכיפתי שעל ראשי אמרה לבעלה בשקט: "שמואל, די תפסיק. אל תצעק". זה לא עזר. אולי הוא פחד שנציג דאעש יושב ליד אשתו. אגב, מבחינת כיפות, אם בספירת כיפות עסקינן, אז היו שלוש בלבד בכל הקהל: הרב רונצקי, פרופ' שטרן ועבדכם הנאמן (הלכתי מהכבד לקל).

פרופ' שטרן נשאל שאלה חביבה העוברת במסורת מדור לדור בשבט האחוס"ל: מה יקרה במצב של סתירה בין הרב למפקד. תשובתו:

"אני יהודי דתי, אני ליברל ואני מרגיש בנוח עם שני הדברים הללו. אני לא אומר שכל הדתיים כך. באתי לתקוע את הסיכה שלי בבלון המתנפח הזה של דמוניזציה של דתיים בצבא. לא מיניה ולא מקצתיה. נכון שיש בקרב הציבור הדתי אנשים שהם 'משיחיסטים' - חלקים מגיעים לצבא. שוליים שבשוליים. שוליים שלא מאפיינים את התופעה, ויש לי ראיות לזה."

אחת הראיות היא ההתנתקות לדבריו. הדתיים יישרו קו עם צו הממלכה. "אלף ואחד מקרים שהדתיים מרגישים שמהלך הלאומי הוא לא המהלך המשיחי שהם חושבים שצריך לבצע, ולא ראיתי שקרה משהו דרמטי.  אני חושב שעופר וינטר טעה בדף המפקד שלו משום שאדם בדרגה כזו חייב להיות ממלכתי ולכן יש לו מדים. אסור לו לפרום את המדים ולכתוב את מה שכתב. לדעתי. אני מניח שהרב רונצקי חושב אחרת. מזה להגיע להאשמה כוללת שיש רצון להפוך את הצבא למשהו אחר? אין שום עובדות לכך. זו הוצאת שם רע ואולי שווה לחשוב על תביעה נגדה."

לגבי ההתנתקות הביא שטרן ראייה מהאלוף גרשון הכהן. שלדברי שטרן כינה את ההתנתקות "פשע מלחמה" ובכל זאת כשהגיעה השעה לא סירב פקודה. "ערב התנתקות הייתי ילד גדול. דובר על שפיכות דם ואני אמרתי בביטחון מלא: שום שפיכות דם לא תהיה. לא תהיה סרבנות מסודרת. בעומק העניין יש בקרב הציונות הדתית נאמנות לממלכה. הבנה עמוקה שחורבן הבית וכל הצרות נבעו מחוסר היכולת לקבל החלטות כקבוצה. יש הפנמה עמוקה לעניין הזה. לא שלא תמצאו את הרב גינזבורג או הרב דודקביץ והם יהיו הכותרת שלכם."

אחד האנשים בקהל טען כי שטרן אינו כמו כל הדתיים כי הוא באקדמיה (ואיפה האחרים? במערות?) וכי הוא מדבר יפה (חלקלק לשון) ואילו המתנחלים לא אומרים את הכוונות האמיתיות שלהם. אותו אדם אף החציף פניו וקרא לרב רונצקי שקרן. למה? כי הוא בא מאיתמר.

פרופ' שטרן ניסה להרגיע "מאשימים פה אנשים שמוסרים את נפשם על ההגנה. כמו שאתם עשיתם. איך אתם הייתם מתייחסים לזה שהמטרות הזרות שלכם הן לוותר על השטחים, אני אומר לכם זו האשמה נוראה שאסור שתשמע. כל המהלך הזה מוציא שם רע לכולנו. אנחנו חברה רב תרבותית בצבא שהוא גוף שאמור להיות גוף הפועל למען מטרה מאוחדת והוא משקף את הרב תרבותיות. האם אנחנו רוצים לייבא את המחלוקות הכי קשות בחברה הישראלית לתוך הצבא? האם זה האינטרס הלאומי שלנו? להפוך את השוליים לעיקר העניין? כל השיח הזה הוא שיח קיצוני. לא ראוי לא נכון כל מי שאומר את הדברים הללו שיביא ראיות ונתמודד עם עובדות."

אגב, אפרופו סרבנות ונאמנות היה זה אירוני במיוחד לראות את בקהל את תת אלוף יפתח ספקטור, מבכירי חיל האוויר לשעבר היוזם בימים אלו תנועה פוליטית שתרוץ לכנסת ומהסרבנים הגדולים שקמו לצה"ל. בינתיים עם כל קשקשת הסרבנות מסביב, הקצין הבכיר שהפנה את גבו לממלכה היה צאצא של מפ"ם ומפא"י ההיסטורית. לא מתנחל, לא דוס מהמערות, אלא מפקד בכיר מגדולי טייסי הקרב שהיו למדינת ישראל.  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה