יום שבת, 1 בנובמבר 2014

מילות פרידה מעיתון בשבע





השבוע סיימתי את עבודתי בעיתון בשבע. זה המקום והזמן להגיד תודה מעומק הלב לעיתון שאירח אותי בשנה האחרונה. אני יודע שיש להרבה אנשים מה לומר על העיתון הנ"ל אז אומר את שלי: בשבע הוא אי של יציבות ואידיאולוגיה בעולם התקשורת המגזרית. יש לו ציבור וקהל ואמירה שלא פעם מעצבנת הרבה אנשים מחוץ ובתוך המגזר וטוב שכך. לפוליטיקאים שלנו, בייחוד בגזרת הימין אבל לא רק, מאוד חשוב מה נכתב ב"בשבע". שלא לדבר על שדרת המוסדות, הארגונים וגופי הציונות הדתית שנאבקים על חשיפה בעיתון. כמו כן, הוא מצליח לחדור ללא מעט בתים בציבור החרדי שרבים מהם קוראים את בשבע ובשנה האחרונה עם מלחמות החרדים והציונות הדתית רבים מהם נלחמו להביא את העמדה החרדית לידי ביטוי בעיתון הציוני דתי. 

בנוסף לכל זה בשבע הוא אי של יציבות בעולם תקשורתי שהולך ומתמוטט ומשנה צורה. הוא גם מצליח מאוד. הסיבה לכך היא שהעיתון מנוהל ביד רמה. ראשית הבוס הגדול איש יקר, דודו סעדה, יש לו יכולת לחבר חיבורים וגשרים במגזר הסבוך והמורכב הזה וזה הרבה מאוד. הוא אחראי לכך שהעיתון הזה מצליח להתנהל כמו משפחה אחת גדולה. עורך העיתון מאז הקמתו, עמנואל שילה (מאמצי לשכנעו להקים עמוד פייסבוק עדיין לא צלחו) הוא באמת עיתונאי מזן אחר. אידיאולוג קשוח שלא נותן לרעשי רקע ואופנות מתחלפות לחדור לדפי העיתון, גם כשהמחיר שהוא נאלץ לשלם היה תיוג עיתונו "כלא נחמד", "קיצוני", "חרדלי" וכיוצא בזה. כמו כן, העולם ההלכתי הוא נר לרגליו וזה היה מרתק לראות את המפגש הזה בין איש הלכה מובהק לעולם תקשורתי מהיר, דורסני וכוחני.  

ובסוף, תודה לחברים שיצא לי להכיר: שלמה פיוטרקובסקי (שלימדני כי האמת נמצאת בפרטים הקטנים, בסעיפי חוק הקטנים והרחוקים מעין), חגית רוזנבאום היצהרניקית (שלמדה אותי ללמד זכות על נערי הגבעות. לפעמים זה הצליח, לא תמיד), עדי גרסיאל ("בשבע עיניים"), אפרת ליבר העורכת הלשונית (על העצות, התיקונים, העזרה הגדולה והכול), ניצן קידר, עפרה לקס, רבקי גולדפינגר, יאיר שפירא ("שופטים ושוטרים"), אבי סגל (אבי המלך), עו"ד יריב שבו, דודי פינקלר, סגולי קירשנבאום ורכזת המערכת בתיה מסיקה (מזל טוב).

אני ממשיך בשביעי, בבלוג הזה ומתחיל ללמוד קצת באוניברסיטת אריאל. היו שלום ושבוע טוב. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה