יום שישי, 4 ביולי 2014

מכתב של הרב מיכאל אברהם לחבר הכנסת מוטי יוגב

הרב מיכאל אברהם


בס"ד ותמוז תשע"ד04/07/2014

לכבוד ח"כ מוטי יוגב שלום רב.

כחבר מרכז של הבית היהודי, קיבלתי את מכתבך לגבי החוקה, האחדות והדמוקרטיזציה, וברצוני להעיר שתי הערות חשובות שקשורות זו לזו.

1. מפלגת תקומה אינה מפלגה דמוקרטית במובן שאתה מדבר עליו (חבריה נבחרים על ידי ועדה של אנשים, חשובים ככל שיהיו, ולא על ידי הציבור), ולכן תמוה מאד בעיניי לדרוש את הכנסתם לתהליך קבלת ההחלטות בבית היהודי כחלק מתביעה ליתר דמוקרטיזציה. קשוט עצמך תחילה.
כשיכניסו אותי לתהליך קבלת ההחלטות ודרכה האידיאולוגית והמעשית של תקומה (ואז זו כבר לא תהיה תקומה כמובן),אולי אראה הצדקה לדרישה כזאת.
תרשה לי להוסיף ולומר שיש כאן אפילו חוצפה. אתה ואנשי תקומה מצפים שהזרם שלא מסכים איתם ישתף אותם בהחלטותיו, בעוד הם שומרים על עצמאות ועל אי דמוקרטיזציה בקבלת החלטותיהם שלהם (שרובן ככולן אינן מקובלות עליי. ראה להלן), ולא נותנים לי מקום דומה אצלם.

2. הרצון לאחדות בקרב הציונות הדתית, ובפרט החיבור בין תקומה לבית היהודי שמשקף אותו, הוא מאד בעייתי בעיניי, מפני שהציר של ציונות דתית כמעט אינו רלוונטי יותר בימינו.ראה על כך במאמרי במוסף "שבת" של מקור ראשון, ה' אדר ב', 7.3 שנה זו, על הפגנת החרדים והבחירות לרבנות הראשית. אני מצרף אותו בקובץ נפרד מפני שמאד חשובלדעתי שח"כי הבית היהודי יקראו אותו.
במאמר ההוא הסברתי שמה שרלוונטי היום בשיח הציבורי אינו ציונות, אלא שאלות כמו היחס לתחומי דעת אחרים, לשוויון האישה, היחס לנכריסוג החקיקה הראוי למדינה,היחס בין יהדות לדמוקרטיה במוסדות השלטון ובחוק וכדומה.אבל על כל הנושאים האלה, כמעט עד האחרון (!) אני מוצא עצמי חלוק באופן עמוק עם תקומה, רבניה ודרכה.
כשלעצמי איני רואה הרבה משותף ביני ובין רבים מאד ממצביעי הבית היהודי שדומים לי לבין רעיונותיה וצעדיה של תקומה ורבניה. עם כל הכבוד, רבניה אינם רבניי (למרות, ואולי בגלל, שהם מכתירים את עצמם בכל פעם מחדש ברוב חוצפה כ"רבני הציונות הדתית"), ולכן איני מוכן שהם ישפיעויותר מכל אדם אחר על התנהלות נציגיי בכנסת (כפי שקורה היום לצערי). כל החוקים (עד האחרון) שהם מכנים "חוקים אנטי דתיים", ויוצאים במסע שיסוי וג'יהאד נגדם ונגד מחולליהםהם חוקים ראויים מאד בעיניי. אין בהם שום דבר אנטי דתי, ומבחינתי תבורך היד שמצביעה עבורם.וכשהמפלגה שעבורה הצבעתי פועלת נגדם אני חש נבגד.

אדגיש שוב שלגמרי לגיטימי שיש כאלה שחושבים אחרת ממני ופועלים על פי מצפונם. מה שלא לגיטימי הוא לכפות את דרכם עליי, ולהביא לכך שנציגיהם יפעלו בשמי במקום שנציגיי יממשו את הרעיונות שלשמם הצבעתי עבורם ושלחתי אותם לכנסתאין כאן שנאה או דחייה אישית ח"ו, אלא התנגדות רעיונית. דרככם לגיטימית וראויה להישמע, אבל לא אצלי, ולא בבית שלי. היכבדו והקימו מפלגה שתקבל את קולותיה בעצמה, והובילו אותה לפי הבנתכם ועל פי דרככםובעיקר על פי כוחכם (אני מניח שכולנו מעריכים באופן דומה מה יהיה האלקטורט שלה). ומיני ומינך יתקלס עלאה.

מה שכל כך מבלבל כאן, ואני מאד מקווה (ברוב תמימותי)שזו רק שגגה ולא רטוריקה  מכוונת, הוא הדיבורים על אחדות המחנה הציוני-דתי. אין אחדות כזאת, וטוב שכך. הציר הציוני או רעיונות הציונות-הדתית כמעט לא רלוונטייםלשאלות האמיתיות שמנסרות בחלל הפוליטי שלנו. בשאלות האמיתיות שחשובות לכולנו כיום כמעט אין חשיבות להיותך ציוני-דתי, חרדי, או חילוני (ויעיד הפיזור של ח"כ דתיים מרכזיים במפלגות שונות). לגבי השאלות הללו איני מוצא כמעט שום דבר משותף עם תקומה ודרכה. אכן יש בינינודמיון מבורך וחשוב במחוייבות להלכה ולעבודת ה', אבל יש הבדל עצום בפרשנות מה כל אלה תובעים ממני במישור הפוליטי (וגם הפרטי). למה לטשטש את זה? האם רק כדי שתקומה תוכל בכל זאת להשפיע הרבה מעבר לכוחה האמיתי בציבור?
כאמור, הדמיון החשוב והנכון הזה אינו רלוונטי לשיח הציבורי. שם חילוקי הדעות עמוקים ונוקבים, אולי עוד יותר מאשרחילוקי הדעות שלי עם מפלגות שאינן מוגדרות כציוניות-דתיות. הדיבורים על אחדות מביאים לטשטוש המחלוקות הלגיטימיות הללו, ומציגות אותן כלא חשובות ואולי אף לא לגיטימיות. למותר לציין שהדמיון בערכים היסודיים(התורה וההלכה), קיים גם ביחס למפלגות חרדיות (ותקומה היא חרדית כמעט בכל מובן שהוא, למעט כמה פרקי הלל יום אחד בשנה), וזה לא מביא אותי לשאוף לאחדות עם החרדים.על אף המחוייבות לעבודת ה' ולתורה, אין לי שום דבר משותף איתם במישור הציבורי, כלומר בשאלות איך המדינה צריכה להתנהל ולהיראות, והרי זה מה שחשוב במישור הפוליטי.

לסיכום, אני לגמרי בעד דמוקרטיזציה, אבל ממש לא בעד אחדות. ראוי ליצור דמוקרטיזציה בין חברים שדרכם פחות או יותר דומה, ועל חילוקי דעות שוליים שקיימים גם ביניהם נכון לגשר בהליכים דמוקרטיים. אבל לתחושתי תקומה, מצביעיה ח"כיה ורבניה, עם כל הכבוד, אינם שייכים לקבוצה הזאת (וזו זכותם כמובן).

אסיים בהערה אישית אליך, שנאמרת מתוך הערכה רבה (על אף אי ההסכמה לך ולדרכך): אף שאיננו מכירים, אני מתרשם שאתה, ח"כ שנבחר במסגרת הבית היהודי, שייך יותר לאגף של תקומה, ולכן ראוי היה בעיניי שתפעל במסגרת תקומה ולא במסגרת הבית היהודי. דומני שכמעט בכל הסוגיות הרלוונטיות שעל הפרק שמצויות במחלוקת בין שני הפלגים אתה מתאים יותר לשם (יש כמובן עוד ח"כים מהבית היהודי שדומים לך בזה). בעיניי זהו סוג של סוס טרויאני בבית היהודי, שאין לו הצדקה מוסרית. יש בית אחר שמקדם את הרעיונות הלגיטימיים הללו, ואיני מבין מדוע הם צריכים להשתלט גם על בית שאמור לקדם רעיונות אחרים. הדברכמובן משתלב עם התנגדותי לדרישותיך כאן לשלב את תקומה בקביעת דרכו של הבית היהודי.
אני מקווה שתמחל לי אם אומר שלא ראוי להשתמש בתשתית הפוליטית החזקה יותר של הבית היהודי, שנוצרהגם בזכות מצביעים כמוני, כדי לקדם רעיונות שאנחנו איננו מסכימים להם, ושאולי אין להם עמידה על רגליהם שלהם.זהו ניצול ציני של כוח פוליטי שלא ניתן לכם תוך שימוש בדיבורים על אחדות ודמוקרטיה, כשהמטרה נראית בעליל בדיוק הפוכה. כביכול אתה וחבריך אומרים לנו: אתם תהיו דמוקרטיים ומאוחדים איתנו, ואנחנו נמשיך לעשות מה שאנחנו רוצים ומחליטים לבד. זה ממש לא הגון בעיניי.
אני מקווה שדבריי יתקבלו באופן ענייני, שכן הם נאמרים באופן ענייני.

בכבוד רב הרב מיכאל אברהם
לוד
 המכון הגבוה לתורה אוניברסיטת בר אילן

תגובה 1: