יום חמישי, 22 במאי 2014

סנקציות באונ' אל קודס נגד הפרופ' שביקר עם תלמידיו בפולין; עו"ד נאדיה חרחש, בכירה באונ': לבקר באושוויץ? ישראל הרי גרועה מהנאצים (הכירו נא את גב' חרחש, ערביה ישראלית, בוגרת אוניברסיטאות ישראליות ופעילה לשעבר בארגון 'שתיל' של הקרן החדשה )

"לא אשתוק". פרופ' דג'אני

כך יעשה למלומד הפלסטיני באוניברסיטת אל קודס שהעז לקחת את תלמידיו לביקור באושוויץ: הוא יודר מהמילייה החברתי, יושמץ ויהא לבוז בקרב עמיתיו.

האיש האמיץ הזה פרופ' מוחמד דג'אני, מנהל המכון ללימודים אמריקניים באוניברסיטת אל קודס, נסע עם תלמידיו לסיור במחנות הריכוז בפולין. בריאיונות לתקשורת הסביר כי הוא "רוצה להאמין שמסע כזה, לקבוצה של בני נוער הפלסטיניים ההולכת לבקר במחנה ההשמדה אושוויץ, הוא לא נדיר, אך הוא הטיול הראשון ויבואו עוד אחריו". אגב, המלומד לא נחשב מהכוחות המתונים בחברה הפלסטינית בכל מה שקשור לסכסוך הישראלי פלסטיני, הוא מאוד ימני בהשקפותיו, רק בכל מה שקשור ללימוד השואה הוא מאמין שיש לכל אדם חובה ללמוד מהשנים האיומות שכיסו את אירופה בדם, אש ותמרות עשן.

ואז הגיעה הביקורת. לאחרונה פורסם באתר the elgemiener כי פרופ' דג'אני סולק מאיגוד המרצים של אוניברסיטת אל קודס. כך ייעשה למי שיגלה הזדהות עם ההיסטוריה היהודית והעם היהודי. ככל הנראה, פעולת ההדרה של פרופ' דג'אני היא רק הסיפתח כי מאז הביקור באושוויץ הבן אדם מותקף מכל חזית אפשרית. מרצים מפנים לו עורף, סטודנטים בזים לו. ועוד לא התחלנו לדבר על התקשורת הערבית שעסוקה בליכלוכים על "המשת"פ" המלומד.

הנה דוגמא קטנה לעמיתים החוצפנים של פרופ' דג'אני באוניברסיטת אל קודס. אחת הביקורות שהושמעה נגד דג'אני, מעבר למעשה הפשע הנורא ואיום של "נורמיליזציה" עם העם היהודי, היא הטענה שמה פתאום ללכת לבקר ב"אוושויץ של היהודים", השואה נמצאית כאן, מעבר לפינה, והנאצים הם הישראלים והפלסטינים הם הקורבנות החדשים של המפלצת החדשה של האנושות הלא היא מדינת ישראל.

נשמע מוגזם? אבל זה פחות או יותר מה שאומרים עמיתי פרופ' דג'אני באוניברסיטת אל קודס. באתר לעיל תוכלו לקרוא על פרופ' מאזין קמייסה, עמיתו של דג'אני, הטוען כי דווקא ביקור באושוויץ היום הוא הוא האנטישמיות. 

אבל הנה דוגמא אחרת לעליבות של אוניברסיטת אל קודס. עו"ד נאדיה חרחש, מנהלת הפרויקטים במוסד האקדמי, שלחה מייל לעמיתיה, ישראלים ופלסטינים, בו היא מגנה את ביקורו של דג'אני באושוויץ. היא צלמה תמונות של חיילים על גג האוניברסיטה שלטענתה ירו כדורי גומי וכתבה: "אנו נדרשים לגלות אמפתיה לשואה אבל השואה נמצאית כאן" והיא מוסיפה שהיא "מעוצבת במיוחד על ידי מי שהיו קורבנותיה". 

אין ספק, כדורי גומי. שואה.

אבל זה לא נגמר במייל, עו"ד חרחש פרסמה כמה מאמרים בו היא תוקפת את רעיון לימוד השואה בקרב הפלסטינים. היא ספרה שבדיון עם נציגי או"ם בעזה היא השיבה בציניות לשאלה - מדוע הודרו כל לימודי השואה מתכני הלימודים בעזה - שאולי עדיף לקיים את השיעור הזה ברחובות עזה שהם הדבר הכי דומה למחנות ריכוז. והיא תוהה בינה לבין עצמה במאמר, האם כשהיא מנסה להזדהות עם זוועות השואה - "האם זה הופך את הכיבוש למקום נוח יותר? האם אני צריכה להודות שלא שמו אותי בתנור וטגנו אותי? האם אני צריכה לבקש מהם לקעקע על זרועי שאני פלסטינית?". שאלות לא פשוטות.

"שנים ניסיתי לגדול לתוך דמות סובלנית", ספרה חרחש, "עם זאת, גיליתי שזה כל כך לא הוגן וכל כך לא צודק לבקש ממני כפלסטינית להביט אל סבלם של היהודים שכתוצאה ממנה נוצרה מדינת ישראל על עמי ואדמתי". 

בהמשך תארה את סבלה כפלסטינית במדינת ישראל כאשר היא מאשימה את הישראלים בנישול, דיכוי, כיבוש, טיהור אתני וכיוצא בזה והיא מסכמת את הדברים בצורה מאוד יפה: "החיים שלי כפלסטינית לא רחוקים אם לא דומים במדויק ואולי אפילו הרבה יותר גרועים ממה שהנאצים עשו" .

מדהים, נאדיה חרחש, בכירה באונ' אל קודס, סבורה שסבל הפלסטינים הוא בדיוק אם לא הרבה יותר גרוע ממה שעשו הנאצים  ליהודים. (מה זה אומר על הישראלים? שהם מגה נאצים? והמתנחלים של יצהר לפי זה מגה מגה יודונאצים?)

אבל היא גם מנסה להסביר את עצמה: "כן, אני יודעת שלא נהרגנו במיליונים, אבל ב-60 שנות כיבוש, ישראל מופיעה וממשיכה את מה שהנאצים עשו ליהודים".

לא אלאה אתכם בהמשך המאמר המלומד בו זועקת חרחש למה תילחם נגד ביקורים של פלסטינים במחנות ההשמדה. את המאמר המלא תוכלו לקרוא כאן, אם בא לכם להתחרפן קלות. 

אבל עכשיו תשאלו מה אכפת מעוד פלסטינית מכחישת שואה שיש לה גם תפקיד בכיר באונ' אל קודס. ובכן, הדבר המדהים בכל הסיפור של עו"ד נאדיה חרחש הוא שהיא ערביה ישראלית. יותר מזה, היא אפילו תוצר של האקדמיה הישראלית, כלומר היא למדה במוסדות האקדמיים (הנאציים לשיטתה?) של מדינת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים ובאקדמית תל אביב יפו.

ישראל גרועה מהנאצים. עו"ד חרחש בוגרת האונ' העברית

היא אפילו מעידה על עצמה ש"השנים שלמדתי באוניברסיטה העברית היו השנים האקדמיות היפות של חיי". אז רגע, נאצים או לא נאצים? ולא רק זה, חרחש משתפת שבימים אלה ממש היא שוקדת על תכנית אקדמית עם שותף נאצי, סליחה ישראלי. ואם זה לא היה מספיק אז אפשר למצוא בקורות חייה של עו"ד נאדיה חרחש עיסוק בארגוני זכויות אדם והופעה בכנסים של ארגוני זכויות אדם ישראלים ובתקופה מסוימת בחייה עבדה באחד מארגוני "שתיל" של הקרן החדשה לישראל.

אז הגב' שנהנתה מהפירות של מוסדות האקדמיה הישראליים ומי יודע מה עוד מעיזה להאשים את מדינת ישראל בנאציזם. וואו.

נסיים בציטוט מתשובתו של פרופ' דג'אני לכל מבקריו העלובים:
 
"אני אלך לרמאללה, אני אלך לאוניברסיטה, אני אשים תמונות מהביקור בפייסבוק, ואני לא מתחרט לשנייה אחת על מה שעשיתי. למעשה, אעשה את זה שוב אם תינתן לי ההזדמנות. אני לא מסתתר, אני לא אכחיש, אני לא אשתוק. לא אשאר צופה מהצד, אפילו אם קורבנות הסבל אליהם אני מראה אמפתיה הם הכובשים שלי. וזאת היא ההצהרה הסופית שלי בנושא זה. "

תגובה 1:

  1. אבי ז"ל היה ניצול שואה.הוא נהג להאכיל את החתולים ששוטטו בחצר ביתנו.לעיתים,הם היו אוכלים ממש מתוך כף ידו.הוא נהג לומר שמה שמאפיין את בעלי החיים היא העובדה שלעולם אינם נושכים את כף היד שמאכיל אותם.

    השבמחק