יום שלישי, 29 באפריל 2014

מאמר ששלח מנהל בית הספר בתל אביב רם כהן להורי תלמידיו לקראת יום השואה: "בזכות השכחה: עלינו לשרש את שליטתו של ה'זכור' ההיסטורי על חיינו"

לשכוח. רם כהן
מנהל בית בית הספר "תיכונט" על שם נתן אלתרמן, רם כהן, שלח לאחרונה מכתב להורי תלמידיו לקראת יום השואה. במכתב מביא כהן מאמר שפרסם פרופ' יהודה אלקנה, ניצול שואה מאושוויץ, בעיתון 'הארץ' בשנת 88'. 

המאמר מבקש לשכוח את נוראות השואה שהוחדרה לדברי כותב המאמר "בשיטתיות" לציבור הישראלי ולתלמידי ישראל. מטרת "החדרת השואה בשיטתיות", סובר כותב המאמר, היא לחנך לשנאה, כמובן. שטיפת מוח לאומנית. רם כהן רק מביא את המאמר של פרופ' אלקנה, אך ברור לגמרי שגם הוא סבור כי מדינת ישראל/משרד החינוך/החברה הישראלית וכיוצא בזה מנצלים את השואה על מנת לחנך לשנאת האחר וכו'. 

לאחרונה, עלה רם כהן לכותרות בעקבות הפולמוס המעיק בפרשת אדם ורטה וספיר סבח כאשר בריאיון לערוץ 2 הסביר מנהל בית הספר מתל אביב כי הוא לא יתן למורה שגרה בהתנחלויות ללמד בבית ספרו. הדיון כזכור יצר פולמוס ברשת ואפילו האפיל על פרשת אדם ורטה. בבקשה לינק לדיון 

נראה כי ימים אלו של ימי זכרון השואה ובשבוע הבא: יום הזכרון לחללי צה"ל ואחר כך יום העצמאות אלו הימים הקשים בחייו של מנהל בית הספר "תיכונט" מתל אביב רם כהן. תלמידיו עוד עלולים חלילה להזדהות עם העם היהודי ולאומיותו. במובן הזה, רם כהן מצטרף לקבוצת השמאל הרדיקלית שיצרה את המפגן המשעמם והכביכול חתרני ביד ושם של נטלי כהן וקסברג הצווחנית. רק שהוא לא צווח, הוא מנהל בית ספר.

מצ"ב המאמר ששלח רם כהן להורי התלמידים ונשלח גם אלי על ידי אחד ההורים שקצת חושש להתחיל מלחמה נגד המחנך הראשי של בנו. 

 בזכות השכחה / פרופ' יהודה אלקנה
איני רואה סכנה גדולה יותר לעתידה של מדינת ישראל מאשר העובדה שהשואה הוחדרה בשיטתיות ובעוצמה לתודעתו של כל הציבור הישראלי, גם לאותו חלק שלא עבר את השואה, וכן לדור הבנים שנולדו וגדלו כאן. בפעם הראשונה אני מבין את חומרת מעשינו, כאשר במשך עשרות שנים שלחנו כל ילד וילד בישראל לבקר שוב ושוב ב"יד ושם". מה רצינו שילדים רכים יעשו בחוויה הזאת? דיקלמנו באטימות מוחין ואף באטימות לב, ומבלי לפרש – "זכור"! לשם מה? מה אמור הילד לעשות בזיכרונות אלה? בעבור רבים מאוד תמונות הזוועה עשויות להתפרש כקריאה לשנאה. "זכור" יכול להתפרש כקריאה לשנאה מתמשכת ועיוורת.

ייתכן שחשוב שהעולם הגדול יזכור. גם בזה איני בטוח, אבל בכל מקרה זו אינה דאגתנו. כל עם ועם, לרבות הגרמנים, יחליט בדרכו הוא ומתוך שיקוליו אם רצונו לזכור. עלינו, לעומת זאת, לשכוח. איני רואה היום תפקיד פוליטי וחינוכי חשוב יותר למנהיגי האומה הזאת מאשר להתייצב לצד החיים, להתמסר לבניית עתידנו, ולא לעסוק, השכם והערב, בסמלים, בטקסים ובלקחי השואה. עליהם לשרש את שליטתו של ה"זכור" ההיסטורי על חיינו.

הדברים שנכתבו הם חריפים ושלא כדרכי, כתובים בשחור-לבן. אין זה מקרה או מצב רוח חולף. לא מצאתי דרך טובה יותר להצביע על חומרת המצב. למעשה, ידוע לי היטב שאין אומה שוכחת, או צריכה לשכוח לחלוטין את עברה על כל פרקיו. וכמובן, יש מיתוסים אחרים החיוניים לבניית עתידנו, כמו מיתוס ההצטיינות או מיתוס היצירתיות, ובוודאי שאין כוונתי שיפסיקו ללמד את דברי ימי העם. ניסיתי להילחם בהמשך קביעת השואה כציר מרכזי בהווייתנו הלאומית.

--------

עד כאן מאמר של פרופ' יהודה אלקנה. בהמשך המכתב כותב רם כהן את ה"זכור" שלו. "כששואלים אותי, רם, מהו הלקח העמוק שאני נושא איתי, מהו ה-'זכור' שלי, אוכל לומר ללא כל ספק ולאחר 10 ביקורים במחנות הריכוז וההשמדה ברחבי פולין וגרמניה, כי ה'זכור' שלי מתמצה בשירו של מרטין נימלר", כותב כהן.


:
לא הרמתי את קולי

בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האיגודים המקצועיים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר איגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי, אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני."

6 תגובות:

  1. מעניין האם
    הוא רוצה גם לשכוח את סבתא שלו ?

    השבמחק
  2. יש סיבה שאתה מפרסם רק קטע מהמאמר ולא מציין זאת?
    אולי הפואנטה שלך עוברת רק אם לא קוראים את הטקסט המלא ..

    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1841380

    השבמחק
    תשובות
    1. אז... הקטע שכן פורסם נכתב ע"י משהו אחר?

      מחק
  3. מעניין מה שאתה אומר. העניין הוא שזה קופי פייסט של המכתב עצמו כמעט מילה במילה. אם החלק הראשון של המאמר הושמט זה מפני שרם כהן ככל הנראה בחר להשמיט אותו.

    השבמחק
  4. סה"כ סיכמת את דבריו.
    למה לא ציינת את דעתך האישית בנושא? לשמוע דעה מנוגדת יותר מעניין (לפחות אותי) מאשר להביא תמצית של ידיעה.

    השבמחק
    תשובות
    1. דעתי כפי שכתבתי בפוסט: נראה כי ימים אלו של ימי זכרון השואה ובשבוע הבא: יום הזכרון לחללי צה"ל ואחר כך יום העצמאות אלו הימים הקשים בחייו של מנהל בית הספר "תיכונט" מתל אביב רם כהן. תלמידיו עוד עלולים חלילה להזדהות עם העם היהודי ולאומיותו. במובן הזה, רם כהן מצטרף לקבוצת השמאל הרדיקלית שיצרה את המפגן המשעמם והכביכול חתרני ביד ושם של נטלי כהן וקסברג הצווחנית. רק שהוא לא צווח, הוא מנהל בית ספר.

      מחק