יום ראשון, 9 במרץ 2014

נעים מאוד, "המתה"

יש מילים כאלו שכשאתה מתווכח עם ברי פלוגתך הן צצות ואתה לא יודע בדיוק מה מקורן, מאיפה באו ולמה לעזאזל משתמשים בהן. אלו מילים שהפכו להיות מושגים המשמשים כלי ניגוח בויכוח הפוליטי בין ימין לשמאל. למשל יש מילים מאוד אהובות שנכנסו לז'רגון התקשורתי בשנים האחרונות: "הדרה", לצורך העניין.

"הדרת נשים" זה צמד מילים שהפך להיות מושג פורח בתקשורת ובשיח הציבורי. לא מזמן קפצה לנו המילה "הדתה" שלא הכי תפסה, יש לומר את האמת. אבל חוץ מאלו אפשר למנות את כמה מילים אהובות במיוחד, בעיקר על מחנה השמאל כמו: קולוניזאציה, טיהור אתני, יהודיזציה, ג'נטריפיקציה, פוסט משהו וכו' וכו' וכו'. במחנה הימין אהובות במיוחד המילים פוסט ציונות, וזהו בעצם. חסרי אוצר מילים נרחב שכמותם.

למה אני חופר לכם? כי אני רוצה להכיר לכם מושג חדש שהולך לקפוץ לאוויר. אתם תמותו עליו, כמה פשוט, ככה ממצה. לא צריך להסתבך עם עודף מילים שכבר אבד עליהם הכלח כמו "הכיבוש משחית", "אמפיריאליזם יהודי", "תהליך האפרטהיידיזציה" שהחל עוד משנת 48'. יש מושג חדש חביב וקליל הרבה יותר:

המתה.

בדיוק. "המתה". מה צריך יותר מזה? כל כך מדויק. והכול במילה אחת. המתה. תהליך "המתה" שהממיתים מעבירים את הפלסטינים. מאיפה הקרצתי את זה? ובכן יש סופרת ומחזאית שמה אילנה וייזר סנש שכתבה את זה כל כך יפה: 

תודו שעל "המתה" עוד לא שמעתם?




הנה זה בצורה קריאה יותר. החיבור הקצר אך מלא העוצמה של הסופרת על הנכבה שהמטנו על הפלסטינים ילידים מסכנים שכמותם. (יתכן שהמילה "המתה" והחמשיר למטה הולכים טוב עם כינור ומנגינה יהודית נוגה ללב מקראקוב. נסו את זה. כך "תהליך ההמתה" יגע בכם יותר)

שש מאות שבעים ושמונה, או "נכבה"

חשבתי לדבר על נטישה בהולה, גירוש ונידוי, ועל המתה. כן, גם על המתה. ועל שקט. בחלונות הקרועים נושבת תמיד אותה רוח עזובה. השריקה שלה היא בכיו של הבית . זה שנמלטו ממנו או נבעטו ממנו -איש אחד ואשתו, ובנותיהם, ושתי סבתות וישיש אחד, אנשים ונשים ובניהם, המון נדד על פני הארץ, עד שהגיעו לגלות כלשהי, ארעית ורעועה, שממנה תיכף ישובו לביתם. כך לפחות האמינו למשך זמן מה, ואולי יותר, עד שנואשו. איך במו ידינו, ליבנו הגס ועינינו העיוורות חוללנו את הפשע?
אני מתנצלת. אינני מבינה. אני מתנצלת, מבקשת את סליחתם של הנוודים שלא מרצון, ומבקשת להבין איך יכולנו. ואבן אחת שהיתה בתווך של קיר חדר ילדים, ורוח בחלונו של בית נטוש יספרו את הסיפור.  חשבתי לדבר על נטישה בהולה, גירוש ונידוי, ועל המתה.  כן, גם על המתה. אבל אני עסוקה עכשיו בהקשבה לבכיה של הרוח, לסיפורה של האבן שהיתה בתווך של קיר חדר הילדים. אבן לוחשת, צריך להתאמץ מאד כדי לשמוע אותה.
 -----------------------

ובכן ציבור ישראלי ביריון וקלגס הכירו את "המתה". החברה החדשה שלכם. סתם שאלה, אם יורשה לי, אם הייתה "המתה" אז זה אומר באופן סופי וסופני שאנחנו סוף סוף נאצים? כי קצת נאציפיקציה לא תזיק לשיח הכל כך שפוי בארצנו.  

תעשו היכרות ישראלים ממיתים

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה