יום חמישי, 3 באוקטובר 2013

המתנחלים הפקירו את הר הבית ונתניהו ימסור אותו. החר"דלים ינצחו את נפתלי בנט. לפיד איש מרשים שחי בסרט. משה פייגלין מדבר על החיים החדשים בכנסת ועל ה"ריכוך" שעבר: כבר לא הומופוב גאה וחרד מהדרת הנשים בציבור החרדי והדתי לאומי




לפני 20 שנה התחיל ח"כ משה פייגלין מסע ארוך ומייגע כשהמטרה הסופית של המסע, התחנה האחרונה, היא כסאו של ראש הממשלה. בינתיים הוא הספיק לחסום את המדינה, להישפט, לשנות את חוקי המשחק בליכוד, להסתכסך עם בנימין נתניהו שידאג לחפור לו בורות, שאמנם הצליחו לעכב את הפוליטיקאי הכי לא שגרתי אך ממש לא לעצור אותו. היום יש לפייגלין מושב בכנסת, הוא קופץ בין וועדה לוועדה ומשמש כסגן יו"ר הכנסת.

התקשורת עדיין לא מעכלת את פייגלין הפוליטיקאי אחרי שבמשך שנים התייחסה אליו כסמן קיצוני וסהרורי והכתירה אותו כמנהיג כוח חתרני העונה לשם "הפייגלינים" היא החלה לקבל אותו יותר. פייגלין שנחשב לאחד הדוברים הרהוטים ביותר בימין ואולי החריף  מבין חברי הכנסת הימניים הפך לאורח של כבוד באולפני טלוויזיה ותוכניות אקטואליה. גם כשהתקשורת לא מסכימה עם האיש היא מכילה אותו הרבה יותר מאשר בעבר. עיתון 'הארץ' הגדיר אותו כאחת התופעות המעניינות בשנה אחרונה ובמילים שלהם: "יש היגיון בטירלול הזה".

עם תחילת השנה החדשה ואחרי שהספיק הפוליטיקאי הטרי לספוג כמה חודשי טירונות בכנסת יצאנו לפגוש את פייגלין חבר הכנסת ולנסות לברר האם מה שרואים משם לא רואים ממקומות אחרים, ואם משהו השתנה, זז או התרכך במשנה האידיאולוגית הקשיחה של משה פייגלין.

"בצד של האמונות והדעות, בצד האידיאולוגי, אני ממש לא חושב שחל איזשהו שינוי וזה בא לידי ביטוי בהצבעות שלי בכנסת", אומר פייגלין ומתיישב על הנדנדה במרפסת העץ בביתו, "אני לא יכול להצביע נגד מצפוני זה פשוט לא עובד אצלי. אם חל איזשהו שינוי זה בצד של היכולת להכיל דעות שונות, ביכולת שלי לתקשר עם אחרים שם יכול להיות שחל איזשהו שינוי".

אז פייגלין מכיל ומתקשר יותר מאשר בעבר. יש לו גם הסבר לשינוי הזה שחל אצלו. כשהקמתי את 'זו ארצנו' לפני עשרים שנה השכן ממול לא ידע איך קוראים לי. אני הייתי הבעל של ציפי. נהניתי מהאנונימיות והאלמוניות שלי ובאופן טבעי אני לא איש רעים להתרועע. עם הקמת 'זו ארצנו' חסמתי את כל המדינה כפשוטו כל המדינה  נעצרה. זה היה מאפס למאה בכלום זמן. בבת אחת כל המדינה מכירה אותך והיא חייבת להתייחס אליך ולגבש דעה כי הם לא יכולים להגיע לעבודה או לחזור הביתה. מי שאיתך אוהב אותך ומי שנגדך שונא אבל כולם מכירים אותך. ובאותו זמן התקשורת מתייצבת באופן מאוד נחרץ לצידם של שמעון פרס ויוסי ביילין ואותי היא הפכה ל'דמון' למפלצת שלהם. אתה נמצא במצב שבו אין לך דרך להעביר את המסרים שלך לציבור בלי אותה תקשורת שהיא לחלוטין חד ממדית והיא כולה נגדך. היא לא יכולה שלא לראיין אותך כי אתה הסיפור אבל היא עומדת על הראש כדי לייצר מציאות שאתה תצא מפלצת. אז אתה מגיע ל'פופוליטיקה' וכל הצוות שמסביבך מחפש לטרוף אותך. כולם נואמים נאומים ארוכים ולך נותנים חצי דקה ואתה צריך בדקה או שתיים לתת מכה ניצחת. ולעיתים קרובות הצלחתי לתת את המכה הניצחת אבל המחיר של המכה הניצחת היא שזה לא יכול לבוא ברכות. זה יכול לבוא רק בזבנג אדיר שהציבור שאיתך מאוד נהנה והציבור נגדך גם אם הוא קיבל מכה הוא רק התחזק בדעתו. בסיטואציית המאבקים על ארץ ישראל ומאבקי הנגד כל ההתגוששויות והתמודדויות הופכת אותך למעין קיפוד שצריך להוציא את קוציו החוצה".

גם הגיל עושה את שלו, אומר פייגלין וגם, תאונת הדרכים של בנו, דוד, שחשפה את הצדדים האנושיים של איש הימין. "פתאום נחשף החלק שאין בו קוצים", מספר פייגלין, "אנשים שלא יכלו להתחבר אלי במובן המדיני פוליטי החלו לגלות אותי. וכל זה מגיע על רקע שינויים כלליים בחברה הישראלית שמבינה שאוסלו היה טעות".

פייגלין מקים את השדולה הליברלית בכנסת ומצליח להבליט זוויות שלא נראו בעבר. הוא הופך להיות הקול הבולט בעד לגליזציה של הקנאביס, יוצא נגד גיוס החובה לצה"ל ומתנגד נחרצות לשיתופי פעולה עם המעצמה הסינית בגלל הדיכוי האכזרי של מתנגדי המשטר. הוא אפילו מגיע למפגש בבר נוער כמה חודשים אחרי שהוא מפרסם מאמר שכותרתו "אני הומופוב גאה".


"אני מרגיש כלל ישראלי מאוד. אין אצלי את החשש מה יגידו עלי בבית כנסת אחרי שהייתי בבר נוער, מה יאמר הרב או איזה טוקבק ייכתב עלי בערוץ 7", קובע פייגלין, "בתוך עם ישראל נמצאים הומוסקסואלים ולסביות. אם יש איתם ויכוח צריך לנהל אותו כחלק מהמשפחה, כחלק מעם ישראל, לא יעזור. כשהגעתי לשם הדבר הראשון שעשיתי הוא להגדיר להם מיד במשפטי הפתיחה איפה עד היכן אני מסוגל ללכת איתם ומאיזה נקודה לא".

ברור לך שמפגש שלך בבר נוער מהווה מתן לגיטימציה לתופעה
"אז מה אנחנו רוצים לעשות? להכריז כמו אחמדינאג'ד שאין הומואים. באירן אין הומואים אחמדינאג'ד הודעי שבאירן אין הומוסקסואלים. פעם כשהייתי עם הקוצים ופחות עם האנטנות הייתי יותר לעומתי ואז שפטתי בכלים יותר לוחמניים וזה לא הוביל לשום דבר.  היום אני מבין שהכאב שלהם הוא אמיתי. אם אני יכול לומר שטעיתי בעבר במשהו זה שהתייחסתי לנושא הזה כאל מתקפה תרבותית ובמובן מסוים היא אכן קיימת. מה שלא ראיתי הוא את הכאב האמיתי. אחוז המתאבדים בקרב אוכלוסייה הזו הוא נוראי. אחרי דיבורים שהיו לי עם צעירים מהקהילה הזו הבנתי שגם כשאתה מנסה להגן על הכלל, התרבות והערכים שאתה מאמין בהם אתה צריך לעשות את זה בצורה מאוד עדינה וזהירה כי בצד השני יש שבר בלתי רגיל. שבר אישי ועוצמות של כאב קשות מאוד. אתה יכול בקלות לשבור אנשים".

"עוצמות של כאב" מתוך עצרת הזיכרון לרצח בבר נוער (צילום: Talmoryair ויקיפדיה)

אם בעבר פייגלין דיבר נגד החשיפה המוגברת של הקהילה הגאה בתקשורת ועל כך ש"תל אביב היא עיר ללא גברים" היום יש לו ביקורת גם הדרת הנשים בבני ברק שזולגת גם לציבור הדתי לאומי. "כתבתי שבני ברק היא עיר ללא נשים ותל אביב זו עיר ללא גברים ואני עומד מאחורי הדברים הללו. בני ברק בטלה את הנשיות ותל אביב בטלה את הגבריות. התרבות הפוסט מודרנית המערבית בטלה את הגבריות. הגבריות היא עמוד התווך של המשפחה. האלמנט הזה בוטל ולכן נותרה בדידות מאוד גדולה ומהעבר השני יש את נושא הדרת הנשים שהוא נושא אמיתי בעייתי מאוד בציבור הדתי. זו לא המצאה של שמאלנים".

זכותו של הציבור החרדי להחמיר על עצמו בענייני צניעות לא?
"אין לי שום בעיה עם זה. לכל מגזר יש את הזכות לחיות כראות עיניו אבל זה לא אומר שהם צודקים. אני היום בן 51. נולדתי בארץ הזאת. מאז ילדותי אני זוכר את חבילות המלח של סלית עם הציור המשולש של אישה עם סינר. האמת שזה אפילו לא ציור אבל עכשיו אסור שיהיה את הציור הזה על המלחייה. בציורי התנ"ך של הילדים האימהות לא קיימות. זה פחד מהנשיות פחד שנמצא באיסלאם. זו חוסר יכולת להתמודד עם המורכבות של החיים עם הצד הנשי של החיים. ובגלל חוסר ההתמודדות יש כאן את המחיקה של הצד הנשי. זה בהכרח מוביל לעיוותים קשים מאוד אצל האדם הפרטי אצל הנוער. אנחנו אוהבים להצביע על התל אביבים המופקרים אך יש שתי בעיות: יש בעיה שתל אביב היא עיר ללא גברים ובני ברק זו עיר ללא נשים ואני לא מפנה אצבע מאשימה רק לחרדים כי יש אי אילו היקפים גם בתוך הציבור הדתי לאומי".

עם כל הכבוד לריכוך וההכלה שעובר על ח"כ פייגלין הוא בכל זאת הביא איתו לכנסת קצת מ"הפייגלניזם" שלו לפרלמנט הישראלי: דעות עצמאיות, התנהלות חופשית ובעיקר ממשיך להיות כאב הראש לראש הממשלה בנימין נתניהו. לא בכדי ח"כ פייגלין הודח משתי וועדות בכנסת בהן היה חבר עקב הצבעות בניגוד לדעת שאר חבריו בליכוד. הוא גם הגיע לעימות ישיר מול נתניהו בסוגיית עלייתו להר הבית.

למרות שפייגלין מתהדר בכך שהוא לא הולך עם הזרם בכל זאת, העובדה שהוא מצביע בניגוד לסיעתו גורמת למתחים רבים בליכוד וגם הוא היה מעדיף שלא להיכנס למשבצת הבדלן והח"כ הסורר.

"חוק המשילות היה הפעם הראשונה שהאופוזיציה הפעילה את מכשיר 'העשרים חתימות' ואז ההצבעה מחויבת להיות שמית", מספר פייגלין על אחד החוקים שהליכוד קידם והוא בחר להתנגד, "ללחוץ על הכפתור זה קל. מצביעים מהר וזה נבלע שם במחשב.  אבל כשהאופוזיציה רואה בנושא משהו עקרוני אז היא מביאה עשרים חתימות ואז צריך להתייצב ולומר: אני בעד או נגד. זו הייתה הפעם הראשונה שהייתה לי הסיטואציה הזו. זה לא פשוט בכלל וזה מאוד לא נעים. זו סיטואציה לא נעימה ולא פשוטה להיות העז השחורה, הברווז השחור שהולך בכיוון ההפוך. אבל ניסו להעביר שם דבר שמבטל את הדמוקרטיה. דבר שלא יעלה על הדעת. רצו להביא בהצעת החוק 61 חתימות כדי להעלות הצעת אי אמון. כלומר ביטול מוסד האי אמון. זה עמד בסתירה מוחלטת לתפיסה החרותית שלי והצבעתי נגד. באלמנטים אחרים של החוק תמכתי. תמיד תמכתי בהעלאת אחוז החסימה משום שצריך שיהיו כמה שיותר מפלגות גדולות  ובוודאי שאני בעד צמצום מספר השרים. נוצר מצב שבו אני הצבעתי נגד הקואליציה בתצורה הראשונה של החוק אבל הייתי המסביר הראשי של החוק מול מתקפות אופוזיציה כשהחוק שונה. הם תקפו את האלמנט הזה של אחוז החסימה ובאופן פרדוכסלי אני הייתי זה שהשתיק את האופוזיציה. אמרתי לעמיתי באופוזיציה. חזקה עליכם שאני מצביע על פי צו מצפוני. נוצר מצב שדווקא בהסבר שלי לא היו צעקות והייתה האזנה מלאה אפילו מצד ח"כ אחמד טיבי. החוק עבר ואני חושב שהוא חוק חשוב".

הפיצוץ העיקרי עם יו"ר המפלגה של פייגלין הגיע סביב סוגיית הר הבית. פייגלין טוען כי נתניהו העביר הוראה למפקדי המשטרה לאסור עליו לעלות להר הבית. "כשנבחרתי לרשימת הליכוד במקום טוב היה לי רצון ואינטרס לעבוד עם נתניהו", אומר פייגלין, "ולכן קיבלתי על עצמי מטלה לא פשוטה מכיוון שהליכוד, בא נגיד את האמת, נכשל בבחירות האחרונות כמעט שלא נותרו חברי כנסת לנהל את הפעילות הפרלמנטארית. כולם שרים סגני שרים או ראשי וועדות אין אנשים בוועדות. ולכן קיבלתי על עצמי להיות בשבעה וועדות כולל תפקיד של סגן יו"ר הכנסת שמקבע אותך למליאה.

"במקביל לתהליך הזה נאסר עלי לעלות להר הבית. הדבר הזה התברר לי כעבור מספר שבועות ואני ניסיתי כל מאמץ כדי לפתור את הבעיה בדרגים שהם לא ראש הממשלה עצמו כי כשזה מגיע לראש הממשלה הגעת לסוף הדרך לאין מוצא. הגעתי לכמה פגישות עם השר לביטחון פנים וצמרת המשטרה וכל פעם היו אומרים לי תבוא בתנאים האלה ואני חורק שיניים ומסכים עם דברים שמאוד קשה לי איתם. אבל בסופו של דבר כשאני מגיע להר הבית לא נותנים לי להיכנס. הר הבית זה לב ליבו של כל העניין זה כל הסיפור. בלי הר הבית הכול פה לא רלוונטי. הדבר האחרון שדרש ממני השר לביטחון פנים זה שאעלה להר  אבל אל תודיע בפייסבוק שלך שאתה עולה.

"אני איש ציבור, חבר כנסת. אני עולה להר הבית למעלה מעשר שנים ומדריך קבוצות פעם בחודש. כשהשר אומר לי לא להודיע בפייסבוק זה עומד בניגוד לכל תפיסת עולמי החירותית. עם זאת, הסכמתי כי לא רציתי להגיע לנקודה שאני מוציא את הקוצים הפוליטיים רציתי להמשיך באותו תהליך שהיה תהליך המראה יפהפה מבחינת הקריירה הפוליטית שלי. הייתי כמו טייס ג'מבו כזה שנמצא בהאצה מהירה מאוד אני עובד בשיתוף פעולה עם כל הסיעה אני הופך להיות במובן מסוים, כמעט הייתי אומר, חביבו של ראש הממשלה. אני איתו בקשר חיובי מאוד ועושה בשבילו את העבודה. מה יותר טוב מזה? לא היה לי שום אינטרס להרוס את זה. אבל ערב לפני העלייה מתקשר אלי מפקד המרחב ומודיע לי בשמו של ראש הממשלה שנאסרת עלי העלייה להר עד להודעה חדשה. כיוון שמדובר בנושא עקרוני החלטתי שמכאן ואילך אני מצביע על פי צו מצפוני. כלומר, אשמח להצביע עם הקולאיציה במקום שאני חושב שהיא צודקת אבל במקומות אחרים אל תצפו ממני למשמעת קואליציונית. החל מאותו רגע החיים שלי בכנסת הפכו להיות מאוד קשים ומורכבים".

מדוע נתניהו מתנגד לעלייתך להר הבית?
"צריך לחזור לסיפור של הר הבית", אומר פייגלין אחרי שתיקה של מחשבה, "אנחנו נמצאים בתוך תהליך אסטרטגי של מסירת הר הבית. להערכתי, בשונה מתהליכים דומים בעבר שקודם הכריזו על פתיחת השיחות, על כוונה להגיע להסכם והיו לחיצות ידיים על איזו מדשאה בוושינגטון והפגנות של הימין, להערכתי התהליך הנוכחי במידה רבה הוא תהליך הפוך. כלומר כבר הגיעו לסיכומים עקרוניים והולכים ליצור מציאות בשטח ולהרגיל את הציבור אליה. בסופו של דבר יחתמו על משהו שכבר אי אפשר יהיה להתווכח עליו כי זו תהיה המציאות . כלומר בדיוק ההפך מתהליך אוסלו וההתנתקות".

כלומר, עובדים על הסכם מאחורי הגב של הציבור
"צריך להבין שעקב אכילס והמוקש הכי גדול בתהליכים שהיו בעבר הייתה ירושלים בכלל והר הבית בפרט. אפילו אהוד ברק שהיה מוכן לתת הכול מכל כל על הדבר הזה העסק נפל. ולכן הולכים על תהליך הפוך: מוסרים את הר הבית מוסרים את ירושלים אבל מצהירים שלא אך בפועל עושים את זה מול עיניך בשלב מסוים יקראו לזה בשם ויגידו לך: מה אתה רוצים כמו שבשכונות מזרחיות בירושלים רגל יהודית לא דורכת שם גם בהר הבית יהודים לא נמצאים".

"יש כאן תהליך שבו שכבה אחרי שכבה ממה שנותר מהריבונות הישראלית בהר מוחלק הצדה במסגרת ההתנהלות הזו של ממשלת ישראל. כל אקט של ריבונות ישראלית בהר הבית הוא עילה לפיצוץ אותו תהליך שמתרחש מול העיניים ולכן הגיע טלפון בשם נתניהו. מה קרה? משום שברגע שבא נציג של השלטון הישראלי שמזוהה ככזה ש'האישו' של הר הבית זה אישו מרכזי שלו והוא מזהוו עם תביעת הבעלות היהודית על ההר הוא כבר לא יכול לעלות. ולכן אני, כמי שמסמל בעיניהם את תביעת הבעלות וכבר הפכתי להיות דמות פופולארית באתרים מוסלמיים נדרש שכף רגלי לא תדרך בהר הבית ונתניהו כרגיל נכנע לתביעה".

אתה אומר דבר מאוד חמור: נתניהו ימסור את הר הבית?
"חד משמעית. אתה קורא לזה 'חמור' אבל כל ממשלות ישראל מאז 67' מסרו את הר הבית. בימי נתניהו התופעה הזו מואצת ולהערכתי היא מתואמת במסגרת תוכנית. אב לא ככניעה פה וכניעה שם אלא כתוכנית כוללת. מדוע לדעתך אין בנייה בירושלים? שר השיכון אומר לך את זה מפורשות מעל בניין הכנסת".

אולי מדובר בחשש ממהומות?
"יש מהומות? תשתלט על המהומות. מדוע החלטת שאפשר להשתלט על מהומות החרדים מול נשות הכותל? העניין כאן באופן פנימי הוא שאתה רוצה להיפטר מהר הבית והמהומות כאן מתאימות לך. או שלפחות אין לך נכונות לממש את הריבונות בהר הבית ולכן גם לא שווה לך להתמודד עם המהומות הללו. אתה לא מאמין שארץ ישראל היא שלך. אתה לא מאמין שהר הבית הוא שלך. ולכן אין לך את תחושת ההצדקה הפנימית שנותנת לך את הכוח להתמודד עם מהומות. זה הכי בולט בהר הבית אבל זו גם הבעיה של התל אביבי והרמת גני. הצעיר הישראלי היום מרגיש אורח בארצו".

ותחושת הארעיות באה לידי ביטוי דווקא בהר הבית?
"אם מדינת ישראל תתכחש לרעיון הייעודי הרי שהיא מתכחשת לסיבת קיומה והייעוד הזה עובר דרך בית המקדש. הפנית הגב להר הבית היא חטא המרגלים המודרני. ואף שהצעיר התל אביבי שחש עכשיו אורח בארצו לא מבין, לא שמע אף פעם ולא מבין את מה שאמרתי עכשיו התוצאה היא בהכרח חוסר לגיטימיות שהולכת וגוברת בעולם כולו לעצם קיומה של מדינה יהודית בעולם. או חוסר היכולת שלנו להצדיק את הקיום שלנו פה על הייעוד במקום על הקיום. האמת שמדינת ישראל הקימה בית מקדש והוא נקרא 'יד ושם' - מקדש הקיום  - שאליו צריך להביא את אומות העולם ולהסביר להם שאנחנו פה כי אם לא אז שורפים אותנו.

"יש כאן רצון לברוח מהייעוד אל הקיום וכשאין ייעוד אין תשתית להצדקת הקיום. והייעוד נעוץ כל כולו שם בהר הבית וההתכחשות להר הבית מותירה את הצעיר מתל אביב וגם מבית  כאורחים בארצו והראשון שישלם  מחיר יהיה הצעיר מבית אל. דווקא מי שאמור לבשר את הבשורה הזאת ולא מבין את הנקודה הזו אלו דווקא אותם אנשים שהלכו ליהודה ושומרון ואם הם מתכחשים לנקודה הזו הם הראשונים לשלם את המחיר".

דווקא המתנחלים מתכחשים להר הבית?
"הקבוצות שעולות להר הבית עדיין קטנות מאוד. הייתי מצפה שאת מה שאני אומר יבינו בראש ובראשונה מי שרצו לבית אל וסבסטיה. ותמיד מי שיש לו תפקיד ולא מקיים אותו הוא הראשון שנושא במחיר. אנחנו אוהבים להצביע על החילונים והשמאלנים אבל הבעיה היא שלנו. אני גם לא יכול לבוא בטענות לנתניהו ולמשטרה משום שאם בכל יום עולים עשרים אנשים מול רבבות ערבים כל הדיבורים שלי הם כצפצוף הזרזיר."


הביקורת על הציבור הדתי לאומי או על ההתנהלות הפוליטית של המגזר מצידו של פייגלין לא נשאר רק בנושא של הר הבית. למרות הגידול במנדטים, פייגלין סבור, כי הבית היהודי עדיין פועלים בשדה המגזר ולא מצליחים לצאת מהקופסה.

"כתבה עלי אורית סטרוק ש'פייגלין הוא ילד' אתה יודע מה? אני מקבל את זה כמחמאה", מחייך פייגלין, "אני מקווה שבמובן מסוים אשאר תמיד ילד. גם כשאהיה רה"מ אני מקווה שיהיה בי מהתמימות שהיא הכוח שלי. ילד. עם 'הילדותיות' הזו אני מתקדם עשרים שנה. לא מוריד את העין מהמטרה. לא מזגזג. אם הייתי חושב שאפשר להנהיג את עם ישראל מתוך מגירה אז באמת לא הייתי בליכוד אלא בסוג אחר של המפד"ל".

נפתלי בנט שר הכלכלה, אורי אריאל שר השיכון, ניסן סלומיאנסקי הוא יו"ר וועדת הכספים ופייגלין הוא בסך הכול חבר כנסת מהמניין. מי לדעתך משפיע יותר על המרחב הציבורי?

"כשהקמתי את 'זו ארצנו' אחת הדמויות שהצטרפה אלי ואל שמואל סאקט שהיה שכן שלי הייתה דמות שלישית הרב בני אלון. אני החלטתי לקחת את האשראי הגדול של 'זו ארצנו' ולהשקיע אותו ברעיון ולא בקריירה פוליטית משום שהתחושה שלי שהכנסת היא לא העניין. הרב בני אלון, שיש לו זכויות רבות ואני לא מזלזל בו בכלל בחר אחרת. הוא לקח את האשראי וכעבור חצי שנה היה בכנסת ואף היה שר בכמה ממשלות. עכשיו אני שואל אותך בפרספקטיבה היסטורית של עשרים שנה מי הותיר את חותמו על ההוויה הישראלית, על הכיוון שאליו היא שואפת, על התודעה, מחשבות חדשות? הרב בני אלון? שכאמור היה שר בכמה ממשלות או עבדך הנאמן? זו הפרספקטיבה שבה אני מסתכל: יש לי מטרה. נעצנו את היתד בראש ההר לא ס"מ אחד מתחת ולכן ההתקדמות היא מאוד איטית ובעייתית כי התעקשתי להתקדם בתוך כלי פוליטי שרלוונטי למטרה. ההתנהלות הפוליטית שלי נועדה להקרין ולייצר תודעה חדשה בקרב הציבור שסביבי. אז שוב אני חוזר לשאלה. נו, אז מה. אז אני לא שר, אז לקח עשרים שנה עד שנכנסתי. הדיבור הזה על הנהנהגה אמונית בבית היהודי? איך מדבר נפתלי בנט? בשפה של מיהו מדבר? אגב הוא לא מכחיש את זה. נוצרה פה שפה חדשה נוצר כאן חלום חדש וזה הדבר הכי חשוב לא תפקידי שרים ומינויים. שתלנו חלום חדש בציבור".

אתה בניגוד לבית היהודי לא מנסה להשפיע על הזהות היהודית של המדינה. למשל בקרת את הבית היהודי על המאבק שלהם למען רב ראשי ציוני.

"זה לא נכון. דווקא בנושא הזה אני חושב שמי שבא עם הרעיון הכי משמעותי - שיהיה רב ראשי אחד – הוא אני. וראה איזה פלא, נפתלי בנט אימץ את הרעיון על קרבו ועל כרעיו. אני בוודאי עוסק בנושאים של עיצוב החברה והזהות הישראלית אבל אני לא עוסק בנושאים סקטוריאליים. בנושאים של איך אני מקדם את עניינו של מגזר כזה או אחר. באמת לא אכפת לי אם הרב הראשי יהיה אשכנזי או ספרדי עם כיפה שחורה או סרוגה על ראשו".

אבל אתה יותר קרוב לתפיסה הגאולית מבית המדרש של הרב קוק ולכן זה מאוד רלוונטי מבחינתך מאיזה בית מדרש יגיע הרב הראשי לישראל.

"כל הקונספציה של הרבנות הראשית הופכת לפחות ופחות רלוונטית בא נודה על האמת. אני רוצה שיהיה רב ראשי אחד ולא שניים לא כי זה הייעוד אלא כי זה שלב חשוב בדרך לייעוד, אני הסברתי גם בדברי ההסבר לחוק שהגשתי שכל עם ישראל התרומם מהרמה הקהילתית לרמה הלאומית חוץ מהדת חוץ מהאורתודוקסיה ואין לנו שני רמט"כלים שני רה"מ אשכנזי וספרדי אבל רבנים כן. הגיע הזמן אחרי למעלה מ-100 שנות תחיה לאומית שגם הדת תתחיל לחזור בתשובה. גם הדתיים צריכים לחזור בתשובה אל תפיסה הלאומית הכוללת. הרבנות הראשית הפכה למאבק פוליטי בין מגזרים. דרעי מסתובב בכנסת כמנצח שהביא לרב עובדיה את המתנה הנכספת והדתיים הלאומיים מסתובבים חפויי ראש. עוד 50 שנה אני בטוח שאף אחד לא ידע לומר מה היה הוויכוח בין הכיפות הסרוגות לשחורות וכשתגיד להם שהוויכוח היה אם מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו או מעשה שטן כולם יצחקו".

לפיד עדיין חי בקופסת הטלוויזיה

מה דעתך על הברית בין בנט ללפיד?
"עודדתי את שני הצדדים לדבוק בה. לא בשביל לדפוק את ביבי או משהו כזה אבל ראיתי בחיבור הזה משהו שמייצג חיבור אמיתי ורציתי לראות אותו ממשיך. הבעיה שהוא היה חיבור הד הוק שלא ירד ליסודות האמיתיים שהוא היה צריך להיות מושתת עליהם ולכן אני לא רואה את זה מתפתח. החרדלים שכבודם במקומם מונח טועים טעות קשה והכיוון שאליו הם מושכים יפצל את המפלגה".

12 המנדטים של הבית היהודי – בועה פוליטית?
"בשונה מ'יש עתיד' הבית היהודי-המפדל יש יסודות של ממש יסודות אידיאולוגיים וחברתיים. ומפלגות הן כמו מניות יש את המחיר האמיתי שלהם ואת הערך בו הן נסחרות באותו רגע. הערך של המפד"ל זה בסדר גודל של 8 מנדטים. המפד"ל נסחרה במשך תקופה ארוכה מתחת לערך האמיתי שלה בגלל מריבות פנימיות וחוסר הגשמה של הציבור. במשך תקופה ארוכה, למעלה מעשרים שנה, הציבור הדתי לאומי נושל ממעמדו כנציג הזהות היהודית. הציבור החרדי שלא משרת בצבא כמו הדתיים לאומיים עקף אותו והוא זה שמתנהל מול המדינה. פתאום נוצרה הזדמנות להחזיר למגזר את כבודו האבוד וזה הקפיץ את המנייה מעבר לערך האמיתי שלה. נפתלי מבין מה שאחרים במפלגה שלו לא מבינים שהסוד להתקדמות זה הציבור החילוני לדעתי הוא לא יצליח לצאת מהמהות המגזרית".

כתבת בעבר שיאיר לפיד עדיין לא יצא מהמדיום הטלוויזיוני. תסביר
"ליאיר לפיד יש הופעה מאוד מיוחדת. אין חוכמות הוא רטוריקן יוצא דופן. אין עליו. אבל עם זה לא בונים מדינה", קובע פייגלין, "אתה רואה זאת גם אצל אובמה. יש תפיסה פוסטמודרנית שאומרת - אין אמת יש נארטיבים. זו תפיסה טלוויזיונית אין מציאות. מה שבתוך המסך הוא המציאות זו גישה שלטווחים קצרים עובדת יפה והיא הביאה 19 מנדטים אבל כשאתה בוחן מה הוא באמת אמר? לא הרבה, אם בכלל. מה כן? הוא יצר תחושה, אווירה. וזה עובד. אבל כשאתה בא להתנהל מול המציאות והיא מחכה שם בפינה ופתאום מתברר שהבור התקציבי הוא בכלל לא בגלל החרדים. אם יש מגזר שכן אחראי לבור התקציבי אלו הערבים אבל זה מאוד לא פוליטיקלי קורקט להתעסק איתם. זה כבר לא טלוויזיוני אז ירדנו על החרדים הרווחנו מה שהרווחנו אבל הבור נשאר. אז לטפל בערבים אי אפשר, לטפל בתקציב הביטחון זה לא טלווזיוני כי הציבור מתייחס לגיוס כאל סוג של בר מצווה למרות שזה זולל תקציבים. לטפל בתעשיית השלום זה ודאי לא טלווזיוני. אז אתה נשאר עם העז החולבת של מעמד הביניים. לפיד מוצא את עצמו עושה בדיוק את הדברים שנגדם הוא דיבר".

אז לפיד כמו אביו ייעלם מהמפה הפוליטית? 
"זה לא יקרה כל כך מהר כמו שזה קרה עם אבא שלו כי ליאיר לפיד יש איכויות שלא היו לאבא שלו. הוא יודע למנות אנשים חכמים מאוד בסביבתו והרשימה שהוא הביא לכנסת מרשימה. יש בו אלמנטים שכן מבטאים צורך ציבורי אמיתי, אלמנטים של ניסיון להתחבר, בדרכו הוא, לזהות היהודית קיים אצלו. הוא שם במקום השני רב ושיבץ את רות קלדרון ברשימה הוא עצמו לומד כלומר שהזהות היהודית מעניינת אותו.. יאיר לפיד זה לא טומי לפיד למרות שהגרדת שהוא מקבל מחרדים עברה בירושה. כך שלהערכתי 'יש עתיד' תצטמצם בצורה משמעותית אך היא לא תיעלם כל כך מהר".

לשאלה האם הוא עדיין מאמין שהיא יישב יום אחד על כסא ראש הממשלה הוא עונה מיד בלי למצמץ. בעניין הזה דעותיו לא שונו, לא התרככו ולא עומעמו. הליכוד יאבד את השלטון, קובע פייגלין, אם בבחירות הבאות הוא לא יעמוד בראשו. "המרכז הישראלי היום מחפש אבא שייתן לו משמעות. שייתן לו זהות ורצוי מאוד גם חירות. הבשורה הזאת איננה היום. לפיד ובנט עם כל ההערכה שיש לי אל שניהם אין להם בשורה אין להם שום בשורה חדשה. שום דבר חדש לא התחיל ושום עתיד אחר לא סומן. מי שיש לו את זה בכנסת זה רק אני. רק אני. ואם אני לא אעמוד בראש הליכוד בבחירות הבאות הליכוד לא ינצח".

בימים אלה מתרוצץ ח"כ משה פייגלין בין המאבק שלו בתוך הכנסת למאבק על בריאות משפחתו. אשתו, ציפי, חולה בפרקינסון ובנו, דוד, משתקם מתאונת דרכים קשה. "יש לי הרבה שיחות עם הבן שלי שנפצע, דוד", אומר פייגלין ושותק לזמן מה, "דוד שואל אותי 'למה אלוהים עשה לי את זה?' ואני אומר לו שאני לא יודע. אבל אחרי מאה עשרים אנחנו נראה את הסרט ואנחנו נבין שזה היה לטובה. ואולי אם יהיה לנו מזל נוכל לראות את הסרט לפני מאה ועשרים אבל אנחנו חייבים להאמין שהכול לטובה. זה מאוד לא פשוט להתמודד את התמודדות הזאת במקביל להתמודדות החיצונית זה מאוד קשה מצד אחד אבל אני מאמין שההתמודדות הפנימית נותנת להתמודדות החיצונית במישור הציבורי מביאה אותה למקום בשל יותר".

"אנחנו סכום שריטותינו", אומר פייגלין ומחייך קצת, "זה מה שבונה אותנו. מה שהקב"ה מביא לנו זה לטובתנו ואני יודע לשכל דבר יש את הסיבה שלו".

היה לך אי פעם רגע של משבר? של ייאוש?
"לא, אף פעם לא היה לי רגע כזה", אומר פייגלין בנחרצות, "קשה לי. אני בשום אופן לא אומר שקל לי. אבל מעולם לא היה לי משבר כזה ואני מתפלל גם שלעולם לא יהיה לי משבר כזה. אני מתפלל שהקב"ה יתן לי כוחות".

"אם דברנו על ייעוד וקיום", ממשיך פייגלין לדבר מתוך עצמו על החברה הישראלית, "יכול להיות שבזכות ההתעסקות שלי עם הייעוד, יכול להיות שיש לי יותר כוחות להתעסק עם הקיום. הייעוד הוא זה שנותן את היכולת להתקיים וכל החברה הישראלית היום תאווה למשמעות ולייעוד ולבשורה. מי שיבוא עם זה ייקח את כל הקופה. ישנו ספר מאוד מפורסם של ויקטור פרנקל 'אדם מחפש משמעות' יש גם אומה מחפשת משמעות ומי אם לא האומה היהודית שנמצאת היום במקום העמוק ביותר של תודעתה בחיפוש משמעות".





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה