יום שלישי, 22 באוקטובר 2013

הניו יורק טיימס הזמין סרטון על המסתננים בישראל שצולם על ידי עיתונאי "הארץ" לשעבר ולוחם זכויות אדם בהווה. מה גרם לניו יורק טיימס לגנוז את הפרסום והאם זה קשור לעובדה שיוצר הסרט סבור שישראל היא גרמניה הנאצית? ושאלי ישי מזכיר לו את אדולף היטלר?

מקס בלומנטל ודיוויד שין הם שני עיתונאים יהודים ישראלים שמסקרים את הסכסוך הישראלי פלסטיני וסוגיות חברתיות מישראל. דיוויד שין אף היה עיתונאי ועורך בעיתון לאנשים חושבים "הארץ" בגרסה האנגלית. שני החבר'ה האלה שונאים את ישראל שנאה מרה. הקהל שלהם הוא בעיקר בחו"ל באתרי שמאל למיניהם אבל גם באתרים של המדיה המרכזית הבינלאומית. 

לאחרונה השניים הפיצו סרטון על היחס של מדינת ישראל לפליטים ולמסתננים מאפריקה. הסרט המדובר היה אמור להיות מפורסם באתר של הניו יורק טיימס במדור שעוסק בסרטים דוקומנטריים. בלומנטל טען כי עורכים בניו יורק טיימס ביקשו ממנו להביא סרטון דוקומנטרי קצר על פרשת המסתננים בישראל והוא בשמחה חבר לידידו דיוויד שין, עיתונאי תושב דימונה, אותו הוא מגדיר כ"עיתונאי הישראלי שמסקר באופן הכי רחב את מצבם של האפריקאים הלא יהודים בישראל יותר מכל עיתונאי אחר בעולם". אלא שמסיבה כלשהי הניו יורק טיימס ויתרו על הסרטון של שני היוצרים הדוקומנטריים.

עיתונאי הארץ לשעבר ולוחם זכויות אדם בהווה. דיוויד שין יוצר הסרט
כתוצאה מכך פרסמו השניים את הסרטון בכמה אתרים אחרים, רובם אנטי ישראליים, תחת הכותרת: "הנה הסרטון שהניו יורק טיימס פחדו לפרסם", או "הסרטון על הגזענות הישראלית שהניו יורק טיימס לא רוצים שתראו". מבט מהיר בשיתופים של הסיפור הזה בפייס' וטוויטר מראה כי יש לא מעט אנשים שאוכלים את הסיפור הזה על הצנזורה של הניו יורק טיימס שמחפה ושומרת כביכול על ישראל. כך או כך, התגובות שראיתי על הסרטון כמובן שליליות מאוד על ישראל. אתר The Nation העלה את הסרטון והוא זוכה לצפיות רבות ומייצר ביקורת קטלנית על ישראל.

לי יש השערה אחרת מדוע הניו יורק טיימס לא פרסם את הסרטון של העיתונאים החוקרים. התחושה שלי היא שמישהו בניו יורק טיימס הבין שמדובר בשני פסיכים, שלאחד מהם, ככל הנראה, לא יזיק טיפול פסיכאטרי. או במילים אחרות אנשים שמלאים בשנאה תהומית כלפי ישראל וממילא כל "דוקו" שלהם נוגע בדבר ומאבד מהערך העיתונאי שלו.

כמה מילים על הסרטון המדובר. בלומנטל מדבר על "פוגרומים" שעושים אזרחי ישראל במסתננים האפריקאים, הוא אמנם מראה, ובאמת גם לא חסר לצערנו הרב, גילויי גזענות קשים כלפי מהגרים במדינת ישראל (מירי רגב החכמה עם אמרות השפר שלה וח"כ בן ארי מככב גם). יש  גם גילויי אלימות קשים אבל השימוש במילה "פוגרומים"  והניסיון לתאר את מדינת ישראל כמפלצת גזענית, כפי שהשניים מתארים ומשווקים בכל מקום שהם רק יכולים, הוא שיקרי, מעוות ומסולף. בישראל יש גילויי גזענות כמו בכל מקום אחר בעולם, נושא ההגירה הוא תחום שישראל לא הצליחה להתמודד איתו כמו שצריך אך היא לא ממש שונה משאר מדינות העולם המערבי בתחום הזה. תשאלו את המקסיקנים שמנסים להגר לארה"ב, ומסתננים אפריקאים שמנסים את מזלם בארצות אירופה. עם זאת, בלומנטל ושין מנסים לטעון כל פעם שאצל הישראלים הסיפור הוא שונה, הגזענות במדינה היהודית זה משהו שטבוע בישראלים. הישראלים, כלומר היהודים בישראל, טוענים השניים, שונים מכל עם מדינה ומדינה בעולם, הם משפריצים גזענות, שונאים זרים, אלימים ואטוטוטו מתקרבת המדינה היהודית למדינה אחרת שצמחה באירופה בשנות השלושים. לא פחות.

 במילים אחרות, החבר'ה האלה עוסקים בדמוניזציה של הישראלים. כל מקרה אלימות או טוקבק גזעני הוא סימבול למפלצתיות המושרשת של הישראלים. וכך הלאה בכל פרסום של השניים. הגזמה, היסטריה ומצג שווא אלו שיטות הפעולה של השניים.

לעניות דעתי, הסיבה שהניו יורק טיימס לא פרסם את היצירה של השניים היא מאותה סיבה שאף אתר רציני בעולם לא היה נותן, למשל, לאיתמר בן גביר וברוך מרזל לעשות דוקו על ערביי טייבה. זה לא רציני, חובבני, מעוות ובסופו של יום מעביר מסר שקרי לקהל הגולשים.

עכשיו תשאלו למה אני משמיץ? למה לתאר שני עיתונאים אמיצים כשני פסיכים. הרי מדובר באנשים רציניים לא? אחד אפילו היה עורך בעיתון "הארץ" המכובד, כתב דוחות על המצב הפליטים בישראל לאו"ם. אז בואו נדבר על העורך והעיתונאי הרציני דיוויד שין מי ש"מסקר את נושא המסתננים יותר מכל עיתונאי אחר בארץ" ולמעשה הביא את הצילומים וערך את הסרטון הגנוז. דיוויד שין הוא פעיל זכויות אדם שבין השאר הכין ניירות עמדה לארגון זכויות אדם למען פליטים אפריקאים. אחד מהדו"חות שלו על גזענותה של מדינת ישראל הונח על שולחן האומות המאוחדות מטעם ארגון זכויות האדם ARDC.

כדי להבין את מוחו הקודח של פעיל זכויות האדם הנ"ל לא צריך ללכת רחוק מדי. מספיק להסתכל בטוויטר או באתר הבית של מר שין. לפני הסיפור עם הניו יורק טיימס נתקלתי באקראי בעמדותיו הנאורות ביום שנפטר הרב עובדיה יוסף. באותו יום שבו יצאו מאות אלפי ישראלים לרחובות מר שין בחר להביע את דעתו הנאורה בטוויטר. 


והנה עוד הגיג של נאורות: 


טוב, תגידו הוא לא אוהב את ש"ס, סו וואט שיקח מספר, לא? ובכן הדעות ההיסטריות של שין לא ממוסגרות רק לרב עובדיה. יש לו משהו נגד הישראלים. הוא מנסה להוכיח או להמחיש שישראל היא סוג של גרמניה הנאצית המודרנית. "לחשוף את ישראל האמיתית". כך למשל, הוא מנסה לטעון בסרטון שבו הוא מראיין את האמנית זויה צ'רקאסקי שכותרתו "ישראל בצבעים אמיתיים". 

לקול מנגינות פסנתר, מסבירה האמנית לשין כי היחס למסתננים מאפריקה בישראל מזכיר את התקופות האפלות באירופה. "חכו, גם בגרמניה הנאצית לא התחילו במחנות השמדה". שין שערך את הסרט דאג להדביק תמונות מהשואה תוך כדי הריאיון עם האמנית.



אבל שין לא רק מראיין אנשים שחושבים שישראל בדרכה להיות גרמניה הנאצית. הוא מאמין בתפיסה הזו והיא באה לידי ביטוי באתר שלו. הקטע הזה של להשוות את ישראל לגרמניה חוזר אצלו פעם אחר פעם באופן די אובססיבי. כך למשל, הוא נוהג להעלות כרזות גרפיות שמשוות את היחס של ישראל למסתננים ליחס של גרמניה ליהודים או יחס העולם לפליטים היהודים. 


לא מהסס אפילו להשוות מנהיגים ישראלים להיטלר: 




האיור הבא חביב עלי במיוחד. לא שאני מזדהה חלילה עם התוכן. 

ויינשטין בק'ק'ק'

ויש גם איורים כאלו: 

השוואה אחת לאחת. מסיסיפי בוערת?




עיתונאי הארץ לשעבר שומר חיבה מיוחדת לאלי ישי. בתמונה הבאה אפשר לראות את שר הפנים לשעבר עם אקדח כשהמטרה מסומנת על ילד אפריקאי. 



בתמונה הבאה הוא פשוט קורא לחסל את אלי ישי (בבחירות כמובן)



הבנתם את התמונה? קצת מוזר שהוא היה עורך ב"הארץ" לא? ובכל זאת, האם זו הסיבה שניו יורק טיימס החליטו לדחות את הפרסומים של העיתונאי דיוויד שין? אולי הראייה שלו על ישראל קצת, אבל קצת היסטרית. יכול להיות שגם לניו יורק טיימס יש גבולות של הגינות.


2 comments:

  1. מזעזע שיש אנשים כאלה במדינה שלנו. מפליא שתושבי דימונה עוד לא עלו על ביתו עם קלשונים.

    השבמחק
  2. מה מניע חלאה כמו דוד שין ..??זה משהו שעובר לי בראש כבר תקופה ארוכה , פשוט חלאה!!

    השבמחק