יום ראשון, 20 באוקטובר 2013

רעיון חלוקת הארץ מת גם בשמאל. חשיפה של מסמך עקרונות חדש של פעילי שמאל התומכים ברעיון ההארץ האחת: אי אפשר לחלק את הארץ, אין סיכוי לגרש מתנחלים. "היהודים בגלות התגעגעו לחברון ולירושלים לא לגבעתיים"; אז מה הפתרון? רמז: שיבת פליטים מדורגת. ועוד

תם עידן 2 המדינות? איור: אור רייכרט

הגיע לידי מסמך עקרונות של מספר פעילי שמאל, אקטיביסטים, חברי ארגוני זכויות אדם ועיתונאים שהגיעו למסקנה שתם עידן רעיון חלוקת הארץ לשתי המדינות לשני עמים והגיע הזמן לחתור לתפיסה שבין הים לירדן יכולה להיות רק יחידה גיאוגרפית אחת. 

"סוד גלוי הוא שהמשא ומתן בין ישראל לפלסטינים נמצא במבוי סתום, אם לא עבר מהעולם. הולכים ומתמעטים האנשים המאמינים שהפתרון המוצע הנוכחי, פתרון ההפרדה לשתי מדינות, יכול להביא לשלום". נכתב בהקדמה למסמך העקרונות, "אנחנו מאמינים שרעיון ההפרדה בין העמים, העומד בבסיס המחשבה המדינית הנוכחית, מרחיק הסדר במקום לקרב אותו. הוא אינו תואם את המציאות האנושית בשטח, עלול ליצור בעיות מוסריות קשות, ומעל לכל מתעלם מבעיית היסוד של הסכסוך: העובדה שעבור שני העמים, היהודים והפלסטינים, ארץ ישראל/פלסטין היא ארץ אחת: אחת בגיאוגרפיה, אחת בזיכרון ההיסטורי והלאומי של שני העמים. היהודים בגלות התגעגעו לירושלים וחברון, לא לגבעתיים, ואין פלסטיני שישכח את יפו וחיפה. הסדר של קבע חייב להביא בחשבון את העובדות האלה." 

חלוקת הארץ שבה יפונו מאות אלפי מתנחלים, טוענים אנשי השמאל הללו, היא בלתי אפשרית ובלתי מוסרית. "הקושי המעשי להגיע להסדר על פי מתווה ההפרדה הנוכחי מוכר לכולם: פינוי 100 אלף ישראלים לכל הפחות, ואולי הרבה יותר, משטחים בגדה המערבית המיועדים להקמת מדינה פלסטינית. הפרדה בירושלים, שהשכונות הישראליות והפלסטיניות שזורות בה זו בזו, קשה עוד יותר. את העיר העתיקה והמקומות הקדושים – לב הסכסוך – ברור שאי אפשר לחלוק. אבל הקושי הוא לא רק מעשי. הוא גם מוסרי: פינוי של מאות אלפי ישראלים ממקומות שהם מתגוררים בהם עשרות שנים פוגע פגיעה קשה בזכויות שלהם. גרוע מכך: 'ניקוי' פלסטין מישראלים עלול לחזק את הכוחות הקיצוניים בישראל הדורשים להפוך גם את ישראל למדינה 'נקייה' מפלסטינים. במקום להביא לפיוס, העברת אוכלוסייה בסדר הגודל הזה עלולה להגביר את הלחצים לכיוון טרנספר". 

לטענתם, רעיון שתי המדינות הנוכחי ששולל את זכות השיבה לא יפתור בסופו של דבר את הסכסוך. "פתרון ההפרדה מתעלם משאלת יסוד נוספת: שאלת הפליטים. על פי המתווה הנוכחי, הפליטים הפלסטינים יצטרכו לוותר כמעט כולם על הזכות לשוב אל הארץ שממנה גורשו או ברחו. פתרון שמתעלם משאיפתם של הפליטים לחזור לא יוכל שלא להיות זמני, לא יוכל שלא לטעת את שורשי העימות הבא". 

אז מה קבוצת החשיבה הזו מציעה לעשות בפועל? ראשית נציין מי האנשים שעומדים מאחורי היוזמה הזו שבקרוב תיחשף כאיזשהו ארגון שמאל שעיקר מטרתו לקדם את רעיון המדינה האחת. אז כך, בין הפעילים המרכזיים יש את העיתונאי מירון רפפורט, פרופ' אורן יפתחאל, נועם שיזף עורך ועיתונאי מ-972+, רלוקה גנאה אקטיבסטית מארגון "Avaaz", ד"ר לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח, מוריה שלומות לשעבר מזכ"ל שלום עכשיו, ניר ברעם, המשורר מכפר עציון אליעז כהן, הדס זיו מהאגודה לזכויות האזרח, עו"ד מיכאל ספרד, כמה אנשי פת"ח ורבים אחרים. 

איך זה יעבוד בפועל? מצ"ב מסמך העקרונות של הקבוצה לחיים משותפים על חלקת אלוהים הקטנה הזו. יש בו הרבה חורים ולא הפוסט הזה ימנה אותם נכון לעכשיו. אין ספק כי המסמך הזה יעורר הרבה עניין ודיונים חדשים ומקוריים. ראיית המציאות מאוד קרובה לראייה של חוגי הימין אך המסקנות שונות בתכלית: אי אפשר לחלק את הארץ, אין סיכוי לגרש מתנחלים מאדמתם, יהודים חלמו על חברון וירושלים לא על גבעתיים ועוד מסקנות מהסוג הזה שכותבים אנשי השמאל העמוק. עם זאת, הפתרונות למסקנות רחוקות מאוד מפתרון אנשי הימין, אם יש בכלל פתרון כזה. להלן מסמך העקרונות של ההארץ האחת:
 
 1. ארץ אחת, שתי מדינות
 פלסטין/ארץ ישראל היא יחידה היסטורית וגיאוגרפית אחת המשתרעת בין הירדן לים, בתוכו צריכות להתקיים שתי מדינות; ריבוניות, ישראל ופלסטין, על פי קווי ה 4- ביוני 1967

 2. דמוקרטיה, זכויות אדם, שלטון החוק 
שתי המדינות תהיינה דמוקרטיות; משטרן יהיה מבוסס על עקרון שלטון החוק ועל ההכרה באוניברסאליות של זכויות האדם כפי שאלו הוכרו במשפט הבינלאומי, על ערך השוויון, ועל קדושת האדם, חייו וחירותו;

 3. הגירה והתאזרחות 
למדינות הזכות לקבוע את חוקי ההגירה וההתאזרחות שלהן. פלסטין תהיה חופשית לאזרח את הפליטים הפלסטינים על-פי ראות עיניה בהתבסס על זכות השיבה ומדינת ישראל תהיה חופשית לאזרח את יהודי התפוצות בהתבסס על חוק השבות.

עיר אחת, ניהול משותף. ירושלים (צילום: Berthold Werner)

 4. חזון הארץ האחת 
1. שתי המדינות תהיינה מחויבות לחזון הארץ האחת, בו לאזרחי שתי המדינות תעמוד הזכות לנוע ולגור בכל חלקי הארץ; 
2. הזכות הזו תחול גם על מי שיתאזרח בשתי המדינות: פליטים בפלסטין ויהודים בישראל.                                 
3. חזון זה יתממש בהדרגה, בהדדיות, ותוך שכל התקדמות מחייבת את הסכמת שתי המדינות. 

4. בשלב הראשון יסכימו שתי המדינות על מספר מוגבל ויחסי של אזרחי המדינה האחרת שיגורו בשטחן ויקבלו מעמד של תושבי קבע על כל הזכויות הכרוכות בכך. מספר זה יאפשר לאותם ישראלים שיבקשו להישאר בפלסטין ויהיו מוכנים לחיות בשלום עם שכניהם תחת ריבונות פלסטינית להוסיף ולהתגורר ביישוביהם המוכרים; ולמספר יחסי של פלסטינים שיהיו מוכנים לחיות בשלום עם שכניהם תחת ריבונות ישראלית להשתקע בישראל.
 5. שתי המדינות יכירו בחופש התנועה של אזרחי שתי המדינות בארץ כולה ובזכות של אזרחי שתי המדינות לטייל, לבקר, לעבוד ולסחור בכל חלקי הארץ, כבר מהשלב הראשון. 
6. תושבי קבע אלו, שיגורו במדינה שאיננה מדינת אזרחותם, יחויבו לכבד את החוק המקומי, לחיות בשלום עם שכניהם ולהימנע מפעולות הפוגעות בביטחונה של המדינה שבה הם חיים ובביטחון אזרחיה;
 7. תושבי הקבע הישראלים בפלסטין יממשו את זכות ההצבעה שלהם בישראל ותושבי הקבע הפלסטינים בישראל יממשו את זכות ההצבעה שלהם בפלסטין.

 5. ירושלים
  1. ירושלים תשמש בירה של שתי המדינות;
 2. ירושלים תהיה עיר אחת, משותפת ופתוחה לאזרחי שתי המדינות, בגבולות מוסכמים; יקום בה משטר עירוני מיוחד בניהול משותף ושוויוני של שני העמים, תוך שיתוף נציגי הדתות המונתיאיסטיות והקהילה הבינלאומית.

 6. ביטחון 
 1. שתי המדינות ידגלו בפתרון כל הסכסוכים ביניהן בדרכי שלום, ויפעלו כנגד כל גילוי של אלימות וטרור.
 2. כל אחת משתי המדינות תהיה ריבונית במה שנוגע לשמירה על הסדר הציבורי בתחומה ועל הביטחון האישי של תושביה; יפורקו מנשקם מיליציות חמושות וארגונים לא-מורשים;
 3. שתי המדינות יכוננו הסדרי פירוז והסכם הגנה משותף מפני איומים חיצוניים; לא ייכנס כוח צבאי זר לתחומי אחת משתי המדינות אלא בהסכמה משותפת;
 4. תוקם ועדה ביטחונית משותפת עליונה למעקב ולקבלת החלטות בנושאים ביטחוניים משותפים. הוועדה תוכל להפעיל כוח משותף לשמירה על הגבולות החיצוניים של שתי המדינות.

 7. מוסדות משותפים 
לשתי המדינות יהיו המוסדות המשותפים הבאים:
 1. בית משפט משותף לזכויות אדם, אשר יוסמך לשמש כערכאה עליונה ואחרונה להכרעה בסכסוכים הנוגעים לכיבוד זכויות האדם. כל תושבי הארץ יוכלו לעתור לבית המשפט כנגד מדינת מגוריהם וכן כל אחת מהמדינות תוכל לעתור לבית המשפט בטענות על הפרת זכויות אדם במדינה האחרת.
 2. מוסד משותף שיבטיח רשת ביטחון כלכלית מינימאלית לכל תושבי הארץ, פלסטינים וישראלים;
 3. רשות מיוחדת לניהול ופיתוח כלכלת הארץ, שתכלול מוסדות לשיתוף פעולה כלכלי, תיאום מכסים, תנועת עובדים וסחורות, הגירת עבודה, פיתוח תשתיות והשקעות מקומיות ובינלאומיות; המוסדות הכלכליים ישאפו לצמצם את הפערים בין האזורים והאוכלוסיות;
 4. מוסדות לשיתוף פעולה בענייני מים, סביבה ואוצרות טבע, על בסיס חלוקה צודקת של המשאבים ומתוך מחוייבות לפיתוח הארץ ומשאביה לטובת כל יושביה;
 5. כל מוסד משותף נוסף שיידרש לצורך מימוש חזון "ארץ אחת, שתי מדינות";
 6. בכל המוסדות המשותפים יהיה ייצוג שוויוני לאזרחי שתי המדינות.

 8. הפלסטינים אזרחי ישראל 
 הערבים הפלסטינים אזרחי ישראל ייהנו מזכויות של מיעוט לאומי, שוויון אזרחי, ייצוג הולם במוסדות השלטון בישראל, חלוקה הוגנת של משאבי המדינה וייצוג הולם במוסדות המשותפים לישראל ופלסטין.

 9. פיצויים
  יוקם מנגנון משותף לפיצוי או השבה של רכוש שאבד או הופקע כתוצאה מהסכסוך. עוולות ישנות לא יתוקנו בעוולות חדשות

 10 . פיוס 
 יוקמו מנגנונים משותפים להשגת פיוס בין העמים, כולל הקמת ועדות פיוס משותפות שיאפשרו דיון מעמיק וממצה בעוולות העבר משני הצדדים; יגובשו תוכניות משותפות לקידום הפיוס ברמת הקהילה, מערכת החינוך, מוסדות התרבות וכולי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה