יום שישי, 21 ביוני 2013

הפולמוס סביב הספר של הרב שרון שלום והתנגדות הרבנות הראשית

 

ספר הלכה חדשני לבני העדה האתיופית שכתב הרב שרון שלום חולל סערה בקהילה בארץ ובעולם. רבני העדה החרימו אותו, הרב הראשי לישראל אסר עליו לערוך חופה וקידושין, ומנגד רבנים בציונות הדתית דווקא משבחים אותו בטענה שהוא משמר מסורת אבות

לפני קרוב לשנה יצא הספר "מסיני לאתיופיה". הספר הנחשב לראשון מסוגו הוא מעין קיצור שולחן ערוך של מסורת יהודי אתיופיה: ספר הלכה מתומצת המחולק לפי נושאים. אלא שמאז שהמסה הגיחה לאוויר העולם היא מסעירה את הקהילה האתיופית בארץ ובחו"ל. נגד מחבר הספר, הרב שרון שלום, מתנהל מסע השמצות בטענה שחיבורו מגדף ומחרף את קודשי ישראל ומתיר איסורים הלכתיים כמו איסור נגיעה ולחיצת יד לאישה, ביטול דיני מוקצה בשבת, ביטול חלק מהלכות נידה, כלי זמר ביום הכיפורים וטלטול כסף בשבת.

לפני כמה חודשים שיגרה קבוצה של רבנים אתיופים שהתקרבו לזרם החרדי מכתב חריף לכל המועצות הדתיות, ובו הם מאשימים בכפירה את יוצר החיבור התורני. למכתב הזה צורף סרטון שבו מדבר הרב הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר, התוקף את המחבר.


מנגד, רבים בקהילה האתיופית מברכים על הספר ורואים בו פריצת דרך ומקור לגאווה, חיבור מכונן שמעלה על הכתב לראשונה באופן מסודר ונגיש את מסורת אתיופיה והלכותיה. לא מעט רבנים אורתודוקסים ואנשי מחקר מעלים על נס את הספר כאחת היצירות התורניות המשמעותיות ביותר בשנים האחרונות. רק לאחרונה המועמד למשרת הרב הראשי לישראל, הרב דוד סתיו, ביקר את הרבנות הראשית, שלדבריו איימה לשלול את ההסמכה לרבנות של מחבר הספר: "הבן אדם מקבל מכתב מהרבנות הראשית ששוללים ממנו את ההסמכה, הוא בסך הכל הביא מנהגים של יהדות אתיופיה של אלף שנה, אלפיים שנה", הזדעק הרב סתיו באחת מהרצאותיו לאחרונה.
הרב שרון שלום, לשעבר זאודה טספאי, הוא תלמיד חכם במובן הרחב של המילה: בוגר ישיבת ההסדר בגוש עציון, סר"ן במילואים ודוקטורנט לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן. הוא רב בארגון רבני צהר, בעל הסמכה לרבנות ומתפקד כרב בית הכנסת האשכנזי "קודשי ישראל" של ניצולי השואה בקריית גת. עד לא מזמן היה הרב שלום מחתן ועורך חופות בישראל, אלא שבעקבות המכתב שנשלח למועצות הדתיות נאסר עליו לחתן בחלק מהמקומות, אף  שהוא מחזיק בתעודת הסמכה מטעם הרבנות המאשרת לו לערוך חופה וקידושין.

 מה יש במסמך ההלכתי שחיבר שמפצל את הקהילה למחנות של חסידים ומתנגדים? מדוע הרב הראשי הספרדי מגבה רבנים אתיופים שקוראים להוקיע את המחבר, כשרבנים אחרים, תלמידי חכמים, מהללים את הספר ויוצרו? מבחינת הרב שלום מדובר בניסיון ראשון להכניס את המסורת של יהדות אתיופיה כזרם לגיטימי ומוכר לעולם מנהגי ומסורות העדות בישראל (העולם האורתודוקסי). ממש כמו יהודי תימן, גרמניה או מרוקו - העדה האתיופית מבקשת להיות מוכרת כעדה עם מסורת וכללי פסיקה והלכה מקובלים, ולא להתאים את עצמה לתפיסה הלכתית מסוימת. ייתכן, מעריך שלום, שזו הסיבה שהוא קומם על עצמו את ממסד הרבנות בחתרנות ההלכתית שלו. מתנגדי הספר טוענים מנגד כי מדובר במסמך הפורץ את גדר ההלכה ועלול להדביק לקהילה האתיופית תווית של כת נבדלת.


החיבור ההלכתי של הרב שלום, לדבריו, מקורו במסע ארוך שלו אל עצמו. מסע מסיני לאתיופיה, כשהיעד הסופי מבחינתו הוא להגיע לירושלים של מעלה, ולא פחות חשוב מכך, לירושלים של מטה, של מדינת ישראל והחברה הישראלית העמוסה קונפליקטים וזהויות.

הספר בנוי מנושאים ושאלות הלכתיות שמקיפים את העולם היהודי הדתי, ובכל סוגיה מציין הרב שלום את ההלכה או המנהג המקובלים ביהדות אתיופיה ואת ההלכה המקובלת בשולחן ערוך. אחר כך כותב הרב שלום את ההלכה למעשה, על פי השקפתו, מה שהופך בלא מעט מקומות לסינתזה בין העולם ההלכתי האורתודוקסי לעולם המסורת האתיופית. בעקבות זאת חלק מההלכות שכותב הרב שלום נתפסות כחדשניות בקרב בית המדרש האורתודוקסי. הוא התיר ליטול מטרייה בשבת אם היא נפתחת ביום שישי, התיר ללחוץ יד לנשים ולנשק לשלום על הלחי, התיר לטלטל כסף בשבת ועוד הלכות רבות שנתפסות בעולם האורתודוקסי כאיסורים גמורים. עם זאת, יודגש כי רבנים אורתודוקסים מוכרים נתנו את הסכמתם לספר, ובהם ראש ישיבת ההסדר מעלה אדומים, הרב נחום רבינוביץ', הרב שבתי רפפורט, ראש בית המדרש של המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן, הרב יהודה ברנדס וגם חוקר התלמוד הרב פרופ' דניאל שפרבר, שליווה את הרב שלום בעבודתו על הספר וגם כתב הקדמה על החיבור שאותו הוא מגדיר כ"היסטורי" וככזה ש"הבין הבנה עמוקה את צורכי הקהילה, מועקתה וזעקותיה".
הרב שלום, 40, הגיע לבדו לארץ ישראל. כל רצונו אז היה להיפרד מסממני האתיופיות ולהיטמע בישראליות. "לא חשבתי על המסורת האתיופית", הוא מספר. "כנער למדתי שאין לזה מקום, זו היסטוריה שהייתה וזה ממש לא אמור להטריד אותי יותר. זו מין תחושה של ביטול עצמי מוחלט. הביטול העצמי הזה, שאתה לא חושב מה קורה איתך, איפה אתה בכל הסיפור הזה, זה לא היה שם".

 הביטול העצמי החל ברצון העז שלו כנער להיות "ספרדי מושלם"; פייטן כמו הפייטנים הכבדים של בתי הכנסת הספרדיים בירושלים. "אחרי בית הספר הלכתי לחוגי חזנות ולמדתי חזנות מרוקאית-ירושלמית, קריאה בתורה בסגנון ירושלמי, הייתי ממש מרוקאי אמיתי", הוא צוחק.

הפיוטים נתנו לו את ההרגשה שהוא פוסע בשבילי הישראליות. "חשבתי שאני צריך להשתנות באופן הכי חזק, להיות כמו כולם. לשכוח הכל. לא חיפשתי ייחודיות. לא באתי להיות שונה למרות שאני שונה, לכן אני זוכר שהיה לי חשוב מאוד ללמוד פיוטים, וכשפייטתי לפני כולם הרגשתי שאני הכי ישראלי שיש".

לשלום, כמו לכל בני הקהילה האתיופית, לא ניתנה אפשרות לבחור עדה והם תויגו מיד כספרדים. "כשעליתי הניחו שאני ספרדי. כמו רוב רובם של הישראלים שמניחים מיד שאנחנו, האתיופים, ספרדים. אבל אני נוטה להניח שאם רוב יוצאי אתיופיה היו הולכים ליישוב אשכנזי הם היו אשכנזים. אך מלכתחילה האתיופים הופנו  לעיירות פיתוח שרובם שם, מה לעשות, ספרדים. לכן רואים היום בתי כנסת אתיופים שאימצו לעצמם מסורת ספרדית שמעולם לא הייתה שלהם".

בשלבים מסוימים בחייו ניסה הרב שלום לפתור את החידה, להבין לאן הוא משתייך. הייתה תקופה שבה ייחל להיות "אשכנזי טוב", בייחוד אחרי ששמע על התפילות המיוחדות של האשכנזים בימים הנוראים. לא פעם שאל את רבותיו לאיזו עדה הוא משתייך וכיצד עליו לנהוג, ובכל פעם הוא קיבל תשובה אחרת.
בסוף לימודיו בתיכון הטכנולוגי בחר הרב שלום לשנות כיוון וללכת ללמוד בישיבה. משיכתו לעולם התורה הובילה אותו לישיבת ההסדר שבגוש עציון. בראשות הישיבה עמדו אז הרב יהודה עמיטל ז"ל והרב אהרון ליכטנשטיין. כאן החל להתעמק בעולמה של תורה ובמסורת היהודית. גם בשלב הזה ניסה הרב שלום לשים בצד את העולם האתיופי שממנו הגיע, אך דמות אחת הייתה צצה שוב ושוב, ומזכירה לו מאיפה בא: סביו, גדעון דג'ן מנגשה, מנהיג בקהילה האתיופית, יהודי מאמין וציוני אדוק. הוא ידע, מספר הרב שלום, את כל ספר תהילים בעל פה, והייתה לו השפעה עצומה על עולמו הרוחני של הרב שלום הצעיר. בסופו של דבר יהיה זה הסב שיחזיר את נכדו להתעמק בעולם ההלכתי של יהדות אתיופיה.
סקנדל לחיצת היד
תפיסתו המרכזית של שלום, אז תלמיד ישיבה צעיר, הייתה שהמסורת האתיופית בטעות ייסודה וניתוקה מהעולם היהודי במשך אלפי שנים הביא אותה לאימוץ הלכות ומנהגים שהיום על צעירי העדה לזנוח ולשים בצד. שלום החל להיתקל בקונפליקטים של עולם ההלכה האורתודוקסי מול המסורת האתיופית, והחליט לבחור צד ולהתנתק ממנהגים מסוימים של העדה האתיופית. כך למשל החליט לשמור נגיעה, לא ללחוץ ידיים לנשים ובוודאי שלא לנשק את לחיין של קרובות משפחה.

"באתיופיה לא רק שזה מקובל ללחוץ ידיים, אלא זו חובה, זה דבר בסיסי מאוד", מסביר הרב שלום. "אם אתה לא אומר שלום, זה בניגוד לתרבות וזה לא מוסרי. אתה חייב להתכופף, לנשק ולהגיד שלום, ופתאום החלטתי שאני מנתק מגע".

אילו תגובות קיבלת? "הגיבו איום ונורא. הם לקחו את זה קשה. אמרו לי: 'מאז שהלכת לישיבה אתה לא אומר שלום, זה לא בסדר, אנחנו כבר לא משפחה שלך, אתה לא מכיר אותנו', אבל בראש שלי, למרות שידעתי שאני הולך לעשות סקנדל בבית, אמרתי לעצמי שאני עושה את הדבר הנכון כי אני רוצה לעבוד את השם".

למרות ניסיונותיו להסביר למשפחתו שמדובר באיסור ויש להפסיק את המנהג של לחיצות הידיים והנשיקות, הוא לא הרגיש שלם עם כך. "זה היה מתנשא מצדי. מאוד מתנשא. אני זוכר המון פעמים שהרב עמיטל היה אומר בישיבה קודם כל שיהיה לכם 'מענטשקיט', תהיו אנושיים, ואני הרגשתי שזה מלאכותי, שזה לא אמיתי. קרובות משפחה שלי, שהן צדיקות באמת, מאוד נעלבו. הרגשתי סתירה פנימית וזה הטריד אותי מאוד".
כשחלק את הדילמה עם המשגיח הרוחני של הישיבה, הרב יעקב פישר, התיר לו האחרון ללחוץ ידי נשים "בתנאי שהוא יודע בראש שזה אסור". הנקודה הזו של שמירת נגיעה היא אחת מאבני המחלוקת בין הרב שרון שלום למתנגדיו: בעוד שהוא מתיר ללחוץ ידיים לנשים, מתנגדיו סבורים שמדובר באיסור חמור.

קונפליקט נוסף שנתקל בו תלמיד הישיבה הצעיר היה האוכל בבית, ההכשרים לבשר וכשרות הכלים. במשך שנתיים אכל הרב שלום בבית הוריו בכלים חד-פעמיים, וסירב לאכול בשר מטעמי כשרות. "זה מאוד הטריד אותי, הנושא הזה. לאמא שלי, מה לעשות, יש כיור אחד. היא לא מבינה מה אני רוצה. כך, במשך שנתיים, אכלתי בכלים חד-פעמיים, ובעיקר אכלתי עוף ולא בשר".

ומה אמרו ההורים על הסירוב שלך לאכול בבית שלהם? "הם אפשרו לי לעשות מה שאני רוצה. יש לא מעט מקרים שההורים יצאו נגד הילדים והרצון שלהם לשמור על כשרות. אצלי הם קיבלו את זה בהבנה. נקודת המוצא שלהם הייתה שהם רצו שאני אצליח בישיבה, והם אמרו לעצמם שאם הם יטיפו לי על המסורת שהם גדלו עליה הם יעכבו את ההצלחה שלי בישיבה".

 בתום שירותו הצבאי (הרב שלום שירת בגבעתי והשתחרר כקצין קליטה) החליט להתבונן במסורת האתיופית ולשאול שאלות. "כל הזמן אמרו שהמסורת שלנו לא נכונה, ובשלב מסוים התחלתי להבין שעושים לקהילה האתיופית עוול. ראיתי את סבא שלי וראיתי את יראת השמים שלו ואמרתי לעצמי: לא יכול להיות שזה היחס שהוא מקבל על האמונה שלו. לא יכול להיות שעבודת השם שלו היא כולה טעות. כשהתבגרתי הבנתי שזה היה עוול מאוד גדול להגיד שעבודת השם של פלוני היא נכונה יותר מבחינת האמת האלוקית מאשר זו של סבא שלי. סבא שלי התחיל לעזור לי לחשוף את הסתירה, את האבסורד, בטענות שמושמעות נגד המסורת של הקהילה".

השאלות התחדדו כשהרב שלום חש שהביטול העצמי שחווה כילד וכנער מתבגר הפכו מרכיב יסודי בתוך הקהילה. "זה עניין של ביטחון, אתה מגיע לארץ ישראל והאמירה המרכזית היא שאנחנו לא יהודים, ויש תחושה שעשו לנו טובה שפסקו שאנחנו יהודים, וזה בזכות הרב עובדיה יוסף, ואף אחד לא אומר שזה בזכותנו. גם האתיופים אומרים שזה הכל בזכות הרב עובדיה, ששכנע את כולם שאנחנו יהודים. מדובר בפסיקה חסרת תקדים והיסטורית, אבל בשורה התחתונה יש מעין אמירה חדה כזו שמחלחלת לכולם שאין שום לגיטימיות לעבודת השם על פי המסורת שלנו", הוא מסביר.

 מותו של סבו הגביר אצל שלום את הרצון לחזור לשורשים, והוא פנה לקייסים (מדריך רוחני כהן או רב ביהדות האתיופית). "התחלתי לשאול שאלות, להקשיב לאנשים. לפני כן לא הייתי מקשיב לקייסים. הדברים שהם אמרו תמיד נתפסו אצלי כפולקלור, כסיפורים נחמדים, אבל בינינו לבין עצמנו תמיד אמרנו על הקייס 'מה הוא מבין מהחיים שלו'. לצערי, יש הרבה מיוצאי אתיופיה שחיים בתפיסה הזאת".
התהליך הסתיים בחיבור הלכתי ראשון מסוגו בהנחייתו של חוקר התלמוד הרב פרופ' דניאל שפרבר. "הרבי מקוצק שאל פעם למה כתוב 'והיו הדברים האלה על לבבך' ולא 'בתוך לבבך', הרי אלו דברי אלוקים חיים שצריכים להיות בתוך הלב. התשובה היא שלפעמים לבו של אדם לא פתוח והוא לא מכניס לתוכו את מה שהוא שומע. אבל גם במצבים כאלה טוב שהדברים יהיו על הלב. במשך השנים המסורת של יהדות אתיופיה הייתה מונחת לי על הלב. עכשיו, אחרי שלמדתי והעמקתי, אני יכול לומר שהיא מונחת לי בתוך הלב. הרבה מהדברים חדרו פנימה ונפתחו לי עולמות".
למה להיות שונים?
עם פרסום הספר חצי הביקורת שנשלחו אל עבר שלום היו חדים וכואבים. הביקורת המרכזית והקשה מכולן הגיעה מתוך הבית – רבני הקהילה האתיופית. היו שטענו כי הוא כופר, מסלף ואף מבייש את העדה. שיא  המחלוקת הגיע בדמות המכתב שנשלח לפני כמה חודשים לכל המועצות הדתיות והזהיר אותן מחיבורו של הרב שלום. כך כתבו הרבנים שהשמיטו במכוון את תואר "הרב" משמו: "תחת אשר יעודד את אחינו בני הקהילה לשוב לכור מחצבתם, ולשמור ולקיים כל מצוות התורה ולהתאחד באהבה ושלום עם שאר אחינו בית ישראל הנמצאים בארץ הקודש, הינו מחרף ומגדף ומרים יד בתורת משה ומפלג את כל בני העדה בפילוג שאין כמותו, ובכך עלול לגרום להרחקת הקהילה משאר העם ולעשותה ככת הנבדלת מעם ישראל".

במכתבם מפרטים הכותבים שבעה נושאים שבהם לטענתם חצה הרב שלום את הגבול: "ביטול דיני שבעה נקיים, התיר נגיעה בנשים בלחיצת יד ונישוק, ביטל דיני מוקצה, התיר להביא כסף לבית כנסת בשבת, התיר אכילת עוף וחלב בצנעה, ביטל דיני קידוש על היין בשבת, התיר ללכת עם מטרייה בשבת, התיר לנגן בכלי שיר ביום כיפור". הרבנים מסיימים בדרישה להוקיע את הרב המחבר. "וכן על זה הדין עוד עשרות רבות של סילופים, חירופים וגידופים וקעקע את יסודות התורה והאמונה אשר כל בית ישראל שמרו עליהם בחירוף נפש. אשר על כן יש להוקיע מעל כל במה את הספר ומחברו וכן איסור מוחלט לנהוג על פי ספר זה. 'וכל ישראל ישמעו וייראו'".
מתנגדים מבפנים ומבחוץ
עדיין לא ברור מי עומד מאחורי המכתב: האם זו הרבנות הראשית או שמא מדובר ברבנים מסוימים מהקהילה האתיופית. למכתב צורף סרטון בו נראה הרב הראשי לישראל, הרב עמאר, תוקף את הרב שלום. לטענת הרב שלום, למכתב ולסרטון הייתה השפעה מיידית, ובמועצות הדתיות הסבירו לזוגות המעוניינים שהרב שלום יחתן אותם כי נאסר עליו לערוך חופות. כך קרה, לדבריו, בעירו בקריית גת. עם זאת, רב העיר משה הבלין מספר שהוא אינו יודע על סנקציה כזו, אך הוא מאשר שהיה סרטון שבו הרב עמאר יוצא נגד הרב שלום.

גדול המתנגדים לרב שלום הוא הרב בנימין זערו, רב העדה האתיופית בקריית גת, המקורב לש"ס. דבריו של זערו חריפים. "נאמרו בספר דברים שסותרים דברים הלכתיים", חורץ הרב זערו, "לא רק למדנים יוצאים נגד הספר, אלא גם בני הקהילה. אנשים מבוגרים באתיופיה אומרים שהוא כתב דברים לא מבוררים, דברים שהם המצאות שלו. הוא נהיה פוסק פתאום. הוא לא קיבל סמכות להיות פוסק והוא מכתיב לאנשים מה לעשות. חלק מהאנשים טוענים שהוא גרם להם בושה והוא הכתים את שם הקהילה בעיני הציבור. הוא ממליץ לתת כסף בשבת. הוא רוצה להחזיר אותנו למנהגים שנוצרו בגלל אי הבנה, כשפירשו את הפסוקים בצורה מוטעית, ונותן את הגושפנקה שאפשר להמשיך ושיש שולחן ערוך אתיופי. כל מי שמכיר את הקהילה יודע שבגלל הגלות הארוכה הרבה דברים נשתכחו מאיתנו. הרב עמאר אמר את דעתו שזה ספר שנוגד את ההלכה. הספר הזה פסול, מסלף ומבייש אותנו", טוען הרב זערו, שבעבר גר בשכנות לרב שלום. בכנס שהתקיים לאחרונה בנושא המסורת האתיופית, ונגע גם בספר של הרב שרון שלום, קם הרב זערו ואמר שהרב שלום הוא כופר ויש לשלול לו את תעודת הרבנות.
הביקורת מגיעה גם מפי רבנים המזוהים עם הציונות הדתית כמו הרב מברטו סלומון, המלמד במדרשת נשמת ועוסק בגיור. לדעת הרב סלומון, הספר "מסיני לאתיופיה" מעודד בדלנות. "אני חושב שהמסר מהספר מבלבל. החיבור לא נותן לבני העדה לבנות את עצמם והם נשארים תלושים משני הצדדים. אני לא אומר שצריך להתנתק מהמסורת האתיופית חלילה, אבל אי אפשר לקחת את המסורת הזאת ולהשוות אותה למסורות אחרות. המסורת התימנית, שהיא שונה מהמסורת הספרדית או האשכנזית, יש לה מעמד הלכתי כי היא מתבססת על אותם יסודות של התלמוד, המשניות והפוסקים. אנחנו לא התבססנו עליהם. יש לנו מסורת משלנו, אבל אי אפשר להביא פסיקת הלכה לבני העדה ממה שלא היה. אנחנו לא דומים למסורות אחרות, ולכן הוא מנסה לשלב במקום שאין בסיס לשילוב", מבהיר הרב סלומון.

לדבריו, על הקהילה להשתלב בכלל ישראל. "כך חיינו בגלות יחסית, מנותקת מהמסורת המקובלת בתולדות ישראל בגלויות אחרות. היינו מנותקים, ועכשיו אנחנו כבר שלושים שנה בארץ. אנשים נכנסו לכאן, מתמודדים עם הרבה בעיות, אבל החלו למצוא את הדרך ואת הפינה שלהם. אני מסכים שאנחנו לא צריכים לזנוח את המסורת שלנו, ולשלב בין המסורות לבין המסורת הקיימת, אבל אנחנו באנו לארץ ישראל וחלמנו להגיע לכאן כדי שנחיה בארץ ישראל ולא באתיופיה, וצריך להבין שיש דברים שמוציאים אותנו מכלל ישראל".

למה אתה מתכוון ב"הוצאה מכלל ישראל"? אילו הלכות יהפכו את הקהילה האתיופית לכת מתבדלת? "אני לא מדבר על הלכה כמו שאנחנו עושים את הקידוש לכיוון ירושלים. זה בסדר גמור, אין שום בעיה לשלב את זה כי זה לא מביא לידי בלבול או סתירה, אבל יש דברים שאי אפשר לשלב, למשל התפיסה שלו לגבי חג השבועות. בקהילה האתיופית היה נהוג לקיים את חג השבועות במועד אחר ממה שנהוג היום, והרב שלום מציע לחוג בשני המועדים. כל עם ישראל חוגג בתאריך ו' בסיוון, למה אנחנו צריכים להיות שונים?"
לא מספיק שחור
למרות הביקורות הקשות, ישנם כמה מצדדים. הרב פרופ' נחום רבינוביץ', ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים ומחשובי רבני הציונות הדתית, הוא בין נותני ההסכמה לספרו של שלום. הרב רבינוביץ' תמה על הביקורת שמוטחת במחבר הספר. "מדובר בקהילה שיש לה מסורת הלכתית משלה, שאמנם היא חסרה בעיני שאר ישראל. הם היו מובדלים משאר ישראל לכל הפחות אלפיים  שנה, אז ברור שבכל מה שקשור לדינים שלהם הם נוהגים אחרת מאיתנו.   אחרי הכל באו חכמים ותקנו תקנות. אי אפשר לבוא ליהודי ששומר את מסורת אבותיו בקפדנות ולומר לו שכל מה שאבא וסבא רבא עשו זה כולו גויי לחלוטין, אי אפשר להתנהג כך. הגמרא מספרת על מחלוקות קשות בין חכמים ושבמקומות מסוימים נהגו אחרת לחלוטין מהמנהג המקובל. למשל במקומו של רבי אליעזר, כשהייתה ברית בשבת, כרתו עצים והדליקו אש ופחמים, אף   ששאר החכמים חלקו על זה. האם אצל האשכנזים והספרדים הכל שווה? אם הספרדים לא אוכלים קטניות בפסח, זה אומר שהם לא יהודים? איפה שמענו את הדברים הללו? צריך למצוא פתרונות יצירתיים עם העדה האתיופית, לטובתם ולטובתנו".

יש אמנם מנהגים שצריך לשנות, טוען הרב רבינוביץ', אך בתמונה הכללית הספר של הרב שלום יוצר מסגרת הלכתית שהולכת יד ביד עם ההלכה ומסורת יהדות אתיופיה. "אני לא מבין מה הבעיה ועל מה הבהלה. האלטרנטיבה היא לגרום לרבים מהם דאבון לב, ושבסופו של יום הם יעזבו את המסורת שלהם וגם את המסורת שלנו", פוסק רבינוביץ'.
גם בתוך הקהילה האתיופית ישנם הרואים בספר פריצת דרך היסטורית שמחזירה את המסורת של יהודי אתיופיה לשיח היהודי ישראלי. הרב ראובן יאסו, רב באגף הגיור במשרד ראש הממשלה, סבור כי זו הפעם הראשונה שהעולם ההלכתי והמשפטי נתקל בספר הלכתי מסודר עם מקורות ונימוקים של יהדות אתיופיה. "עד הספר הזה אף אחד לא הציג את המסורת שלנו בשפת הארץ. מהבחינה הזו אין פה רק פריצת דרך הלכתית אלא היסטורית. אף אחד לא עשה זאת לפניו".

ומה אומר הרב שלום על הפולמוס שמעורר ספרו ועל הביקורת הקשה נגדו? לטענתו, הוא אינו מתרגש מהביקורת, אך מאוכזב מהתנהלות הרבנות הראשית מולו, ומאותם רבנים חרדים מקהילה האתיופית שמנהלים נגדו "מסע של חרם והשמצות". בהקשר הזה סבור הרב שלום כי הכיפה שלראשו מנעה את התמודדותו על תפקיד הרב הראשי בקריית גת. כשהגיע למועצה הדתית, כך הוא מספר, נאמר לו שהוא "לא מספיק שחור". הרב שלום שאל בחזרה אם השואל הביט בו לפני שהוא דיבר כי "צבע עורו מספיק שחור לכל הדעות", אך אותו אדם הצביע לעבר כיפתו הסרוגה ואמר: "מה שעל הראש שלך לא מספיק שחור".
בדרך לסיום הדוקטורט שעוסק בהוכחה שהרב סולביצ'יק היה אתיופי
"רוב הרבנים שהתחנכו בציונות הדתית, כשהם הולכים ומכהנים כרבני קהילות של יוצאי אתיופיה הם משום מה תמיד עוברים לש"ס", מגלה הרב שלום, "ואז הם מתחרדים ומקבלים על עצמם את התפיסה החרדית, שזה בסדר גמור, אבל ממה שאני רואה יש מקומות שיש מחלוקת עניינית נגדי, ויש מקומות שהמחלוקת היא פוליטית ולא תמיד קשורה לדל"ת אמות של הלכה". בעקבות התקרית במועצה הדתית פנה הרב שלום לאקדמיה, והיום הוא בדרך לסיום הדוקטורט שלו, שעוסק בהוכחה שהרב סולביצ'יק היה אתיופי. "זה יהיה מעניין", הוא מבטיח.

בהתייחסו לביקורת על ספרו סבור הרב שלום שהקהילה האתיופית הורגלה להסתיר את המסורת שלה, ומשום כך גם להתנגד להנצחתה במרחב הציבורי. "יוצאי אתיופיה מתנגדים לספר בגלל חוסר ביטחון. הפחד שיש צד אחד שהוא האמת ואילו אנחנו לא, וכל מה שהבאנו היה טעות גמורה - זו תפיסה שחלחלה לאנשים. מי שמעז לומר שאלו דברי אלוקים חיים, לחשוב שהמסורת הזו אמת כמו מסורות אחרות - מאיים על אנשים בקהילה כאילו אני מעוניין להחזיר אותם אחורה לימים חשוכים".
"אם משה רבנו היה מגיע עכשיו לישראל, הוא היה צריך לעבור גיור"
לגבי התנהלות הרבנות הראשית בעניינו נזכר הרב שלום במדרש חז"ל שמספר איך משה הגיע לבית המדרש של רבי עקיבא והתיישב בשורה השמינית ולא הבין דבר מהנאמר, עד שרבי עקיבא אמר שהמקור לדברים הוא  "הלכה למשה מסיני". "תאמין לי", צוחק הרב שלום, "אם משה רבנו היה מגיע עכשיו לישראל, אז קודם כל ברור לך שהוא היה צריך לעבור גיור. אבל חוץ מגיור, אם הוא היה הולך לבקר בבית כנסת של מאה שערים, ואחר כך בבית הכנסת של יהודי אתיופיה, התחושה שלי היא שהוא היה מתחבר יותר לאחרונים. האתיופים, באופן טבעי, הרבה יותר קרובים להר סיני מאשר העולם האורתודוקסי. זה לא אומר שהכל קדוש בדיני ומנהגי הקהילה, אבל זה אומר שלמסורת של יהודי אתיופיה יש הרבה מה לתרום להלכה היהודית, ואת זה אסור לרבנות לשכוח".

מהרבנות הראשית נמסר בתגובה: "בבדיקה שנערכה עולה שרבים ממכריו של הרב שלום מעידים עליו שהוא אדם נעים הליכות, משכיל ובעל ידע נרחב בתורה ובהלכה. עם זאת, ספרו של הרב שלום, המתיימר להיראות כספר פסיקה, סותר בעניינים מהותיים את ההלכה הפסוקה המקובלת על כל קהילות ישראל, וזאת על סמך הנוהג שנהגה הקהילה האתיופית בגולה טרם עלייתה ארצה. יהדות אתיופיה שבה והתמזגה עם שאר קהילות ישראל אחרי אלפי שנות נתק. היום, אחרי השיבה הגדולה, המטרה העליונה בעיני רבני ישראל, רבני העדה האתיופית ומנהיגיה היא שילוב בני הקהילה והתמזגותם עם כלל קהילות ישראל. לצערנו, ספרו של הרב שרון שלום אינו תורם למטרה עליונה זו, אלא גורם לקיטוב ולהבדלה של אחינו בני הקהילה האתיופית משאר קהילות ועדות ישראל. ספרו של הרב שלום גם מעלה חשש מהותי פן ייענה לבקשתם של זוגות להינשא שלא על פי ההלכה. לרב שלום מתוכנן שימוע בפני ועדת המשמעת של מועצת הרבנות הראשית לישראל, ובסיומו יוחלט בעניינו".


בפורסם ב"סופשבוע" מעריב

תגובה 1:

  1. הרב שרון שלום הוא איש מדהים, אמיץ ופורץ דרך. שיהיה לו בהצלחה.....

    השבמחק